Search
  • צבי לניר

המסובב והמסובב של הקוגניציה והמוח


המערכות המקיפות אותנו העוסקות בסוגיית תוחלת החיים - המערכת הממשלתית, הרפואית והמחקרית, עושות שימוש בשני קריטריונים על מנת לקבוע את אריכות ואיכות החיים שלנו בגילים המתקדמים. הקריטריון הראשון הוא גילו הכרונולוגי של האדם (זה המופיע בתעודת הזהות) והקריטריון השני הוא רשימת המחלות הכרוניות של האדם כפי שהן מופיעות ברישומים הבריאותיים שלו.

לגבי הקריטריון הראשון כבר הסברתי בפוסט קודם כי הגיל הקובע את איכות ותוחלת החיים ואיכות החיים האישית שלנו אינו הגיל הכרונולוגי שלנו אלא הגיל התפקודי שלנו ועליו אנחנו יכולים להשפיע ולהגדיל את הפער בינו ובין הגיל הכרונולוגי שלנו.

בפוסט זה אני רוצה לטעון כי גם הרישומים הרפואיים עלינו אינם מעידים בהכרח על מצבנו בפועל בגילים המתקדמים של חיינו. גם על כך אנחנו יכולים להשפיע ולהגדיל את הפער בין מה שמופיע ברישומים הרפואיים שלנו ובין תפקודנו בפועל.

מחקר עומק רב שנתי על הקשר בין אורח חיים ובין מחלת האלצהיימר בוצע על ידי צוות חוקרים ברשותו של ד"ר סנודון מאוניברסיטת קנטקי והחל עוד ב-1986. המחקר, הידוע בשם 'מחקר הנזירות', נעשה על קבוצת נזירות שכללה 678 נזירות חברות במסדר ובית הספר לנזירות נוטרדאם שליד מאנקאטו שבמדינת מינסוטה.

החוקרים, שהתענינו בהתפתחותה של מחלת האלצהיימר בגילים המתקדמים, הסתקרנו לבחון דווקא קבוצה זו גם מאחר והם הניחו שיש קשר בין אורח החיים שלהן ובין עדויות על כך שנזירות ונזירים מאריכים חיים יותר ממוצע האוכלוסייה הכללית. ואכן, נמצא שמבין המשתתפות במחקר היו גם שהאריכו חיים מעבר לגיל המאה.

הנזירות הסכימו גם לנדב את מוחן למחקר לאחר מותן וכך ניתן היה לקיים מחקר משווה הבוחן את התפקוד הקוגניטיבי שלהן בגילים המתקדמים, כפי שהיה בפועל ולהשוות אותו לממצאים הנירולוגיים של מוחן שנותח לאחר שעברו לעולם שכולו טוב.

מה שנמצא הדהים את החוקרים. כשהשוו את הממצאים הנירולוגים שנמצאו לאחר מותן של הנזירות למעקב הקוגניטיבי שקיימו לגבי תפקודן בחייהן, התברר שאצל רבות מהנבדקות נמצא פער גדול בין השניים .מתברר שלמרות שבמוחן נמצאו סימנים נירולוגים ברורים לכך שהיו חולות במחלת האלצהיימר, רובן המשיכו להיות ערניות ומלאות חיים ותפקדו היטב ממש עד סמוך למותן.

בשלב זה אני ממליץ לכם לצפות בסרט הווידאו הקצר המתאר את מחקר הנזירות וממצאיו. http://sciencehack.com/videos/view/nw2lafKIEio.

אם צפיתם בווידאו בוודאי הבחנתם כי לא הייתה סיבה אחת מובהקת שעליה ניתן להצביע כ'הגביע הקדוש' שמסביר את הפרדוקס הזה. זה לא גורם אחד ואף לא צירוף סתמי של מספר גורמים. זה מכלול מערכתי שלם של אורח חיים מתמשך ועקבי שאותו תיארתי כבר בפוסטים קודמים כמה שקובע את הגיל התפקודי שלנו ('הגיל הנעלם') והוא כולל ארבעה גורמים הקשורים זה עם זה ומהווים שלמות תפקודית אחת - הגופני, השכלי, הרגשי והחברתי.

לשם כך לא חייבים לחיות חיי נזירות. חוקרים מהמרכז הרפואי של מחקר מחלת האלצהיימר באוניברסיטת רַאש (Rush Alzheimer's Disease Center) מצאו כי שליש מהאנשים שבמוחותיהם התגלה בעת נתיחה לאחר ה

מוות נזק רקמתי האופייני לאלצהיימר, מעולם לא סבלו מאובדן זיכרון חמור או לקות שכלית. אך בניגוד למחקר הנזירות מחקר זה לא ביצע מחקר עומק על אותו שליש ומה הוא אורח החיים ותפיסת החיים שאפיינה אותם.

אחת התגליות המדהימות שמחקר המוח העכשווי רק עתה מתחיל לחשוף הוא שבניגוד למה שחשבנו בעבר - שהרגש, החשיבה והתפקוד הגופני והחברתי שלנו הם פונקציה או נגזרת של המוח שלנו - היחסים בין אלה ובין מוחנו הם מעגליים. יש קשר מעגלי בין הרגש, החשיבה הפעולות וההרגלים שלנו ובין הנוירולוגיה שלנו. באמצעות אימוץ מכלול מערכתי שלם של אורח חיים שבו מפעילים במקביל מימדים גופניים, שכליים, רגשיים וחברתיים, וקיומו בצורה עקבית ומתמשכת תוכלו להשפיע על תוחלת ואיכות חייכם. יתכן וזה מה שייתן לכם להמשיך ולקיים אורך חיים פעיל ומספק עד סמוך מאוד לסוף חייכם גם כאשר הרופאים ימצאו במוחכם ובגופכם את סימני מחלות הזקנה שמהן הם מסיקים אחרת.


596 views