הדמוקרטיה לא דועכת. היא משנה את פניה, ואיך כל זה קשור בנו ב'עת התבונה'?




במבול הנתונים הסטטיסטיים שנאספו ונותחו בבחירות על דפוסי ההצבעה לא מצאתי נתונים הבוחנים את הקשר שבין גילם של הבוחרים ודפוסי הצבעתם.


למה זה חשוב?


כי אלה הם הנתונים שיכולים לספק לנו ידע על לאן צועדת הדמוקרטיה הישראלית, ובהכללה - גם הדמוקרטיות האחרות בעולם.


אנחנו מצויים עתה בגל של שיטפון פופוליסטי המאיים למוסס את מהותן של הדמוקרטית. נראה שהמחנה הליברלי העולמי נדחק על ידי קיצוניות פוליטית, לאומנות, טראמפיזים, הומופוביה ואף ניאו פשיזם.


יותר ויותר אזרחים רואים בהשתייכות הפוליטית שלהם את המקור העיקרי, אם לא הבלעדי, לשיפוט בכל שאלה חברתית, כלכלית וביטחונית, ללא צורך בשיקול דעת אישי ובחינת ההקשר הקונקרטי, ונוטים לייחס על-טעות למנהיגים הפוליטיים עימם הם מזוהים. נראה שהדמוקרטיות המערביות נמצאות במשבר עמוק ויש אף המנבאים את סופה של הדמוקרטיה.


אך מתחת לגל זה מתרחשים תהליכים דמוגרפיים שעשויים לשנות שוב את המגמה ולתת תכנים וחיות חדשה לדמוקרטיה.


הזדקנות האוכלוסייה היא מגמה דמוגרפית בעלת השלכות מרחיקות לכת על מגוון רחב של תחומי חיים וביניהם הפחות מודע הוא התחום הפוליטי.

בתוך עשרים שנה במדינות רבות קבוצת המצביעים הגדולה ביותר תהיה של אנשים מעל גיל 65. בישראל ב- 2040 יהיו פי שניים יותר מצביעים בני 65+ מאשר היו בה ב- 2020.


הזדקנות האוכלוסייה עשויה לגרום לשינוי גדול בדפוסי ההצבעה ולהשפיע חיובית על התרבות הפוליטית. שכן מסיבות קוגניטיביות צעירים נוטים יותר לשיפוטים דיכוטומיים של 'כן' או 'לא', 'חיובי' או 'שלילי', 'משלנו' או 'נגדנו', ובגישתם הפוליטית הם נוטים לפונדמנטליזם וקיצוניות פוליטית. רק לאחר שאנו מתבגרים, ולומדים מניסיוננו את לקחי החיים, אנחנו נעשים מתונים יותר וגמישים יותר בשיפוטים שלנו ובתפיסות הפוליטיות שלנו.


המתינות הזו מתגברת בעיקר לאחר סיומה של תקופת הבגרות בחיינו ויציאתנו לגמלאות. הסיבה העיקרית לכך היא שבתקופת הבגרות , על מנת לעמוד בעומס המטלות היומיומיות הדחופות שאנחנו מצופים לעמוד בהם בדחיסות הולכת וגוברת, למרות היכרותנו העולה עם סיבוכיות מצבי החיים, אנחנו נוטים עדיין לשפוט את הבעיות העומדות בפנינו בצורה דיכוטומית תוך כדי הישענות על מקורות ידע חיצוניים חוסכי זמן וקשב.


המעבר מתקופת הבגרות לתקופת התבונה מתאפיין קוגניטיבית במעבר מחשיבה על פי מערכת עקרונות לוגיים פשוטה יחסית ל'חשיבה פוסט פורמאלית' המעמיקה בנו את 'התבונה הפרקטית' האישית שלנו -תבונה שהיא רב ממדית ומכילה ניגודים וזו מאפשרת לנו לגבור על סכמות קבועות של שיפוט ופתרונות שמונחלות לנו מבחוץ ולבחון כל בעיה לגופה. לכן להזדקנות האוכלוסייה תהיה לה השפעה חיובית ממתנת לא רק על דפוסי ההצבעה אלא גם על התרבות הפוליטית הדמוקרטית.


הדמוקרטיה לא דועכת, היא משנה את פניה, ולנו, 'בעת התבונה', יש תפקיד חשוב בהולכת השינוי.