הכללות קבוצתיות הן מאוד נוחות לבירוקרטיות. הן מפשטת להן את המורכבות של החיים לממדים פשוטים הניתנים לשליטה מלמעלה. אך הן לא מוסרית, וגם לא אפקטיביות.
כל הכללה קבוצתית שמקטלגת בני אדם על פי דימויים קבוצתיים מכלילים ומתעלמת מההיבטים הייחודיים שלהם, היא לא מוסרית, לא אפקטיבית ובזבזנית. מאחר ובמקום לרכז את המשאבים ולמקד אותם באותם יחידים או משפחות הנזקקות לכך, הם מפזרים ומבזבזים אותם על אוכלוסייה נרחבת ולכן גם לא משיגים את האימפקט במקומות שבהם הם נדרשים.
וזה מה שמאפיין את הגישה של משרד הבריאות באסטרטגיה שהוא מפעיל וכופה על כולנו בהתמודדות עם הקורונה. רק עתה בהדרגה מתחילה לחדור ההכרה שיש לאסוף מידע שיאפשר למקד את המשאבים הלאומיים במקומות ובקהלים הספציפיים שבהם הם נדרשים. אחד התחומים המוזנחים ביותר עד כה בהתייחסות הזו מ"למעלה", הוא אל מה שנתפס כ -"הזקנים". ההסתמכות של מערכת הבריאות על הגיל הכרונולוגי בקטלוג של כל מי שהוא מעל גיל היציאה לפנסיה כזקן, ועל כן גם כב'קבוצת הסיכון', היא מוטעית, גילנית (גילנות– הפליית כל מי שנתפסים כזקנים), בזבזנית ולא אפקטיבית.
תשומת הלב הציבורית שהופנתה לאחרונה לאותם זקנים גריאטריים בבתי האבות אחרי שבתי האבות הפכו למדגרות קורונה וכשליש מכל מתי הקורונה הגיעו מהם, עשויה להטעות כאשר מסיקים ממנה מסקנות מכלילות לגבי כל אוכלוסיית ה"זקנים". מספר בני ה- 65 ומעלה בבתי האבות הם רק כ-% 2.4 מאוכלוסייה זו.
ככל הידוע, אין מחקרים לגבי הרוב המכריע של ה"זקנים" הגרים בבתיהם ומתפקדים בצורה עצמאית, המצביעים על כך שהם ב'קבוצת סיכון' גבוהה יותר משמעותית מצעירים מהם, עם אותם מחלות רקע. בגילים המתקדמים קיימת שונות רבה בין בני האדם. המשתנים האישיותיים הם הרבה יותר משמעותיים לגבי מצבו של האדם מ-'הגיל הכרונולוגי' שלו.
זה כלל לא נדיר למצוא בני 60, 70 ואף 80 שיש להם חוסן אישי וגופני של עמידות בפני מחלות, יותר מבני 50. אדם בגיל שלושים שהריאות שלו במצב של קריסה עשוי למצוא עצמו בסיכון גבוה לחלות ולמות מקורונה הרבה יותר מבן שבעים שהוא במצב נפשי ובריאותי טוב.
ההתעלמות מכל אלה יכולה להביא בקרוב לאסון.
בימים אלה פועלים במשרדי הממשלה ובמל"ל צוותי חשיבה לגיבוש 'אסטרטגית היציאה' שאמורה להתחיל להיות מופעלת מתי שהוא לאחר הפסח ושנועדה לשחרר בהדרגה ובצורה מבוקרת מהבידוד על מנת להחזיר את המשק לפעולה, בתהליך הדרגתי שעשוי להמשך חודשים ארוכים ושאיש אינו יכול לצפות עדיין מתי הוא יושלם.