במובנים רבים ביבי צודק כשהוא חוזר ואומר "אנחנו במלחמה". הקורונה מאיימת לתקוף את כולנו ואת כל אחד מאיתנו לחוד. כל יצור כשהוא מותקף, הוא מתוכנת להגיב על מנת להגן על עצמו בהפעלת הרפלקס הישרדותי של 'גירוי – תגובה'.
הרפלקס של 'הגירוי-תגובה' מצוי אצל כל בעלי החיים וגם אצל בני האדם. זהו רפלקס שרידותי שמקורו עוד כשחיינו בטבע והיינו צריכים להגיב במהירות על איומי ה-Fight or Flight, על מנת לקבוע אם לתקוף מיד על מנת לטרוף או לברוח מיד, פן נהפוך לטרף.
במצבים כאלה הגוף מפריש את הורמון האדרנלין הקרוי גם הורמון הסכנה, המוליד בגופנו שינויים המכינים את הגוף לגיוס כל הכוחות לתגובת מצב האיום.
במצבי ה- Fight אנו מגייסים את כל תעצומות הגוף והנפש החבויות בנו על מנת להשיג את האויב, לתקוף אותו ולגבור עליו. במצבי תגובת ה- 'Flight' הפחד הוא המניע אותנו לנוס במהירות.
החשיבת והפעולה של ה'גירוי-תגובה' במצבים אלה, מתרחשים מתחת לסף ההכרה על־פי נוהל קבוע שנמצא במאגר "הזיכרון הפּרוצֶדוּרלי" שלנו ואוטמים אותנו בפני הפעלת הרמות הגבוהות יותר של החשיבה, הרגש והפעולה, הגלומות באישיות שלנו.
אלו הן תגובות טובות מול אויב ממשי וכאשר הן נעשות לזמן קצר, אך הופכות לרעות כאשר אין אויב מוחשי מולנו, הפחד הופך לחרדה והחרדה הזו מתמשכת זמן רב. וכזה הוא מצבנו אל מול אויב הקורונה. כאשר החשיבה שלנו פועלת ב'גירוי –תגובה', היא מצטמצמת ומתמקדת בפחדים ובחרדות, וכל המחשבות העמוקות יותר נדחקות וננעלות בפינה במוח.
החרדות והפחדים המועצמים עלינו מלמעלה לאורך זמן – מראש הממשלה, ממשרד הבריאות, מאמצעי התקשורת - בחדשות והפרשנויות הבלתי פוסקות, מחלחלים בנו והופכים בהדרגה, מבלי דעת, את החרדות שלנו להתמכרות.
כמו לסוגי ההתמכרות המוכרים יותר – התמכרות למתיקות, לאוכל, לעישון או לסמים, גם ההתמכרות לחרדות פעולת עלינו על ידי מנגנון דומה. על מנת להרגיע את החרדות שלנו, אנחנו פותחים שוב ושוב את הטלוויזיה וצופים בחדשות ובפרשנויות הקורונה, על מנת לקבל מידע שיקל עלינו להבין את מצבנו ולדעת כיצד להתנהל, ובכך מעצימים עוד יותר את תלותנו במידע זה. איננו יכולים עוד בלי. במקום שאנחנו נשלוט בתודעה שלנו, התודעה שלנו נשלטת על ידי המידע המאיים. אנחנו נזקקים יותר ויותר להם על מנת לנסות להרגיע את עצמנו. כמו במצבי ההתמכרות האחרים המוכרים לנו, כך גם אנחנו הופכים למשועבדים יותר ויותר למידע המגביר את גירויי התגובה החרדתיים שלנו.
ההתמכרות הזו לא מניחה לנו לחפש את המרווח האישי שלנו בין 'הגירוי –תגובה'. היא הופכת אותנו לנתונים מבלי דעת במעין כלא תודעתי – רגשי, חשיבתי והתנהגותי.
אז מה עושים?