בסיומה של אחת ההרצאות שלי על הגיל הנעלם קם אחד המשתתפים, אדם צעיר בשנות השלושים של חייו והתריס בפני "תגיד את האמת, האם אתה לא מתגעגע לחזור ולהיות בן 30?". כשהשבתי לו שבאמת שאינני מתגעגע לשנות השלושים של חיי, הוא הגיב "אני לא מאמין לך".
אז הפוסט הזה נועד למען אותם צעירים שעדיין לא הגיעו לגיל שבו אנחנו כבר לא רוצים לחזור ולהיות צעירים. אך לא רק.
בשנים האחרונות התקיימו סדרה של מחקרי אורך שמראים שאני כנראה לא היחיד - המקיפים שבהם היו מחקר שבוצע על ידי המכון הלאומי האמריקאי לבריאות (מחקר המכונה בשם 'מחקר האורך של בולטימור') ושל סקר המרכז האמריקני לבקרת מחלות ומניעתן שכלל יותר מ-10,000 דוחות מפורטים בנושא רווחה, בריאות וגורמים אחרים בגילאים שונים. במחקרים אלו התגלה כי שביעות הרצון מהחיים עולה בדרך כלל דווקא בגילאים המאוחרים. המגמה הזאת נמצאה גם לאחר שבחנו אותה יחסית לבריאותו של הנשאל, רמת הכנסתו, השכלתו, מינו או מוצאו האתני.
אך לא צריך להגזים.
לבני הגילאים המתקדמים שביננו אני רוצה לומר כי זה לא בא אוטומטית. זו היא סטטיסטיקה והיא לא מספרת לנו כי על מנת להיות מאושרים בגילאים המתקדמים של חיינו עלינו להתכוון לכך בצורה מודעת ורבים לא יודעים כיצד לעשות זאת.
ולצעירים שבקוראי הפוסט, שמסתכלים עלינו ולא מאמינים לנו שאיננו רוצים לחזור ולהיות בגילם, כל מה שאני יכול להגיד לכם הוא חכו עד שתגיעו לגילנו ואני מאחל לכם שתגלו שגם אתם כבר לא רוצים לחזור ולהיות צעירים.
ואני חייב להודות כי אם הייתי עתה בגילכם גם אני הייתי מתקשה להאמין בכך כי רק כשמגיעים לכך מתחילים להבין זאת. או כפי שמאיר שליו כתב בספרו יונה ונער, "הרוח בעץ גדול שונה מהרוח בעצים צעירים".