האם ראיתם כבר את הסרט 'הפרד'?. אם עדיין לא, אני ממליץ שתמהרו לראות אותו.
'הפרד' הוא סרטו החדש של קלינט איסטווד שאותו הוא מביים ובו את משחק את הדמות המרכזית.
הסרט מספר את סיפורו האמיתי של בלדר סמים בן 90 והרפתאותיו. (ובזה הוא מזכיר את הספר והסרט 'האיש בן המאה שקפץ מהחלון ונעלם'). זה הוא מותחן קומי משובח, אך לא בשל כך אני מפנה אתכם לסרט זה.
לכו אליו על מנת לחזות בסיפורו האישי של קלינט איסטווד כמי שממשיך לממש, בדרכו הוא, את 'עת התבונה' של חייו גם בגיל מופלג.
איסטווד שהתחיל את הקרירה שלו בשנות הששים של המאה הקודמת בסרטים 'בעבור חופן דולרים' ו'הטוב הרע והמכוער' שהיו זריקת מרץ אלימה לישבן הרדום של ז'אנר סרטי המערבונים של זמנו, מצליח בסרט זה לתת זריקת מרץ אלימה . לז'אנר ההוליוודי של סרטים העוסקים בזקנה.
כבר בסרטי הקאובויים של בחרותו הוא ייצג דמות נחושה שהייתה לו התעוזה, בשרמנטיות האישית המיוחדת שלו, לעמוד על דעתו ולקחת שליטה על חייו.
גם הדמויות שהציג בסרטיו בהמשך הקרירה הקולנועית הארוכה שלו, ייצגו הרבה מן האישיות ותפיסת העולם שלו. עתה, בשנות האלפיים, כשהוא כבר בעשור התשיעי של חייו, הוא מציג לנו דמות אייקונית של אדם הנוטל שליטה על חייו במצבי הקיצון של הגילים המאוחרים של החיים.
הוא לא מנסה להסתיר את דמותו כמזדקן, אך מדגים כיצד ניתן להזדקן מבלי להיות זקן. גופו מזדקן אך נפשו ממשיכה לפרוח ואף ביתר שאת.
קלינט איסטווד שיהיה בעוד כחודשים בן 89, מדגים לנו כיצד ניתן גם כשנה לפני תחילת העשור התשיעי לחיים להמשיך ולקיים חיים פעילים, להרחיק את הזקנה הגריאטרית ולהאריך את תוחלת החיים האישית הרחק מעבר לתוחלת החיים הממוצעת . (תוחלת החיים בארה"ב לגברים היא פחות מ- 80 שנה).
הוא מגלה לנו כי דווקא בסתיו חיינו אנחנו יכולים להימצא בשיא יצירתנו. איסטווד הוא זקן השבט הקטן, אך ההולך וגדל לאחרונה, של שחקני ובמאי קולנוע שממשיכים ליצור בגילים המתקדמים של החיים. אין עוד אף קולנוען שבגיל כזה משכיל להישאר כל כך רלוונטי ולהפתיע אותנו כל פעם מחדש בחדשנות הגואה שלו.
מתחילת העשור השמיני של חייו היו לו כבר שישה סרטים שזכו לביקורות ולקהל צופים נלהב. שלושה מהם חצו בהכנסותיהם את רף 100 מיליון הדולר. שניים מהם זכו להצלחה יוצאת דופן: "סאלי" (2016) עם כמעט רבע מיליארד דולר, ו"צלף אמריקאי" (2014) עם קרוב ל-550 מיליון דולר.
'הפרד' כנראה לא יזכה להצלחה כזו כי הוא במתכוון סרט מינורי הנע בין שני קצבים ורובדי עומק. לכאורה זה סרט פעולה על עלילותיו של בלדר סמים, אך העלילה הזו משמשת את איסטווד בעיקר על מנת להפנות את הצופה פנימה, לא רק של הפרסונה הקולנועית אלא גם אל האני הפרטי שלו. זהו סרט חשבון נפש של איסטווד על עצמו.
איסטווד שהדמויות האייקוניות המוקדמות שלו היו של גברים נטולי משפחה והוא עצמו הרבה לעבוד ולקיים פעלתנות רבה ומערכות יחסים חיצוניות על חשבון הזמן שלו עם אשתו ושמונת ילדיו, מגלה ב'עת התבונה' של חייו את מרכזיות המשפחה ואת המחיר הרגשי שהוא שילם על החיים שחי בלעדיהם. הוא עושה את חשבון הנפש עם עצמו ומה שבאמת חשוב לו עתה בחייו ומנסה לתקן את מה שעדיין ניתן לתקן לפני שיהיה מאוחר מדי.
בניגוד למסר הרווח של הגילים המאוחרים בחיים כתקופת הזקנה, תקופה שבה הכול פוחת - לא רק כוחנו הגופני, אלא גם היכולת השכלית, הרגשית והחברתית שלנו. ושבה אנו הופכים לפחות רלוונטיים לחברה ולנטל לה, הוא מדגים בסרט ובאישיותו את פוטנציאל האפשרויות הגלומות בעת התבונה, לטיפוס לפסגות חדשות עם משמעויות חיים אישיות חדשות.
בכך הוא מציב תמונת מראה אייקונית בפני הצופה, איך הוא בוחר לחיות את חייו בגילים המתקדמים?.
ומה אתך?
