מי שהתנסה בריצת מרתון מכיר את זה. מה שמפרק אותנו תחילה זה לא המצב הפיזי אלא המצב המנטלי. זה עשוי לפרק אותנו הרבה לפני שאנחנו מתפרקים פיזית. רק מי שמגיע לתחרות המרתון לאחר תהליך של גיבוש אישיותי, הוא שיסיים אותו בהצלחה.
חוקרים שבוחנים מה מאפיין את שחקני הטניס שמנצחים שוב ושוב בתחרויות, יודעים לספר לנו שזה לא רק, ואף לא בעיקר, השליטה המופלאה שלהם במיומנות הטכנית של משחק הטניס. שחקן טניס מצטיין מדגים לנו במשחק לא רק את היכולת הטכנית שלו אלא את האישיות שלו כולה על כל ארבעת ממדיה – הפיזיים, השכליים, הרגשיים והחברתיים והיכולת שלו לתזמן את הסינרגיה ביניהם.
היציאה לפנסיה מעמידה אותנו בפני אתגרים שהם קשים ומורכבים הרבה יותר ממרתון ותחרויות טניס. זה הוא אתגר אישיותי כולל שעל מנת שלא להידרדר ממנו לזקנה מתמשכת אלא להפוך אותה לנקודת זינוק לעליה לתקופת החיים החדשה, שתאפשר לכם ליהנות מסבב חדש של חיים פעילים, ומאתגרים של התפתחות אישית ולדחות את הזקנה הגריאטרית שלכם עד לסוף החיים ממש.
על כך כתבתי בהרחבה ושיתפתי אתכם בספרי עת התבונה – הגיל החדש בחיי האדם. אולם לקרוא את הספר ולהסכים עם מסריו זה לא מספיק.
על מנת ליישם את זה על עצמכם, אתם צריכים לעבור שינוי מערכתי אישיותי כולל של התפיסות והרגלי התנהגות שלכם. וללמוד כיצד להפעיל את ההרגלים החדשים שתקנו לעצמכם, בכל ממדי ומרחבי החיים שלכם.
עקרונית זה בהחלט אפשרי כמעט לכל אדם. אך זה מאוד לא פשוט... וזה לא יקרה לכם אם לא תעמידו את ההתכוונות והמאמצים שלכם בראש רשימת העדיפות והמחויבות האישית שלכם ליציאה לפנסיה.
זו התחייבות אישית לא פשוטה ולכן רבים מכם מנסים להתחמק מכך בתירוצים שונים שאתם מתרצים לעצמכם.
התירוץ הראשון הוא ש"זה אולי מתאים לאנשים כמו צבי לניר, אך לא לי". "אצלי זה לא יעבוד", "עבורי זה מאוחר מדי". או בצידוקים כללים של "אל תנסה ללמד כלב זקן, טריקים חדשים".
ויש מבינכם שכבר עברו את "סדנאות הפרישה" שבהן קבלתם ייעוץ פיננסי על איך לנהל נכון את המקורות הכספיים הנדרשים לקיום בשנות הזקנה המתמשכות הצפויות לכם מעתה.
נחשפתם גם להמלצות תזונה, פעילות גופנית, וכיצד להתמודד עם הבדידות והייאוש בשנות הזקנה המתמשכות הצפויות לכם בצורה נוחה
ככל האפשר.
וזה נראה לכם מספיק.
אכן כל אחד מהם ייתן לכם עצות לחיים בתקופת הפנסיה מתחום ההתמחות שלו, אך אף לא אחד מהם ייתן לכם את המפתח לאיך לצאת מהכלא התפיסתי של גיל הפנסיה כתחילת תקופת הזקנה. יתר על כן, אלה דווקא מחזקים את קירות הכלא התפיסתי וההתנהגותי של הזקנה בכך שהם מציעים לכם את הפתרונות הטובים בתוך הקופסא התפיסתית הזו. סדנת עת התבונה – מתאוריה ליישום שונה מכל אלה בכך שהיא מלמדת אתכם כיצד לפרוץ אל מעבר לכלא התפיסתי הזה.
אך, כפי שנוכחתי מניסיוני, קשה לשכנע בתשובה זו כי מה שלימדו אותנו שהמהות של הפנסיה היא לאפשר לנו את המנוחה שאנחנו ראויים לה אחרי כל כך הרבה שנים של עבודה ואנחנו רואים בה את האפשרות סוף סוך לחיות את "החיים הטובים" - להתרווח וליהנות ממסעדות, מופעים, הרצאות וטיולים. אלה ימלאו חיינו מעתה.
לאלה אני יכול לבשר, שאכן תחילה זה כך. אך האדם לא נועד לתקופה של למעלה עשרים שנה של "חופשה" כזו, שהעלייה הדרמטית בתוחלת החיים מאפשרת לנו כיום.
"חופשה" ארוכה כזו היא לא אנושית. והיא זו שתוליך אתכם להתנוונות אישית ותאיץ את זקנתכם.
במוקדם או במאוחר תגלו שכל זה לא ממלא את הריק שנפער בכם ויגיע הרגע שבו היציאה לפנסיה תיחשף לכם בטבעה האמתי - משבר אישיותי רב ממדי שההתגברות עליו מחייבת אתכם לגבש את אישיותכם מחדש.
ואז כשתנסו להתקבל לסדנת עת התבונה – מתאוריה ליישום, אתם עשויים לגלות שזה כבר יהיה מאוחר מדי. לסדנה אני מקבל רק לאחר מילוי שאלון ושיחה אישית עם כל מעומד, על מנת לבחון את התאמתו של לדרישות והסיכויים שלו להפיק את מה שאני, ובעיקר הוא, מצפים
שישיג. ולא כולם מתאימים לכך ואני אאלץ לדחות אותם.
יש מעטים שמצליחים לבצע את תהליכי השינוי הנדרשים בעצמם ומצליחים בעצמם להעלות אותם
לראש סדר העדיפות שלהם אך רק מעטים מאוד, מצליחים לעשות זאת ללא הדרכה ותמיכה.
אתם אמורים להכיר את עצמכם.
כל אחד מכם צריך לעשות את חשבון הנפש שלו.
הסדנה הקרובה נפתחת ב-9 בינואר