מי שהתנסה בריצת מרתון מכיר את זה. מה שמפרק אותנו תחילה זה לא המצב הפיזי אלא המצב המנטלי. זה עשוי לפרק אותנו הרבה לפני שאנחנו מתפרקים פיזית. רק מי שמגיע לתחרות המרתון לאחר תהליך של גיבוש אישיותי, הוא שיסיים אותו בהצלחה.
חוקרים שבוחנים מה מאפיין את שחקני הטניס שמנצחים שוב ושוב בתחרויות, יודעים לספר לנו שזה לא רק, ואף לא בעיקר, השליטה המופלאה שלהם במיומנות הטכנית של משחק הטניס. שחקן טניס מצטיין מדגים לנו במשחק לא רק את היכולת הטכנית שלו אלא את האישיות שלו כולה על כל ארבעת ממדיה – הפיזיים, השכליים, הרגשיים והחברתיים והיכולת שלו לתזמן את הסינרגיה ביניהם.
היציאה לפנסיה מעמידה אותנו בפני אתגרים שהם קשים ומורכבים הרבה יותר ממרתון ותחרויות טניס. זה הוא אתגר אישיותי כולל שעל מנת שלא להידרדר ממנו לזקנה מתמשכת אלא להפוך אותה לנקודת זינוק לעליה לתקופת החיים החדשה, שתאפשר לכם ליהנות מסבב חדש של חיים פעילים, ומאתגרים של התפתחות אישית ולדחות את הזקנה הגריאטרית שלכם עד לסוף החיים ממש.
על כך כתבתי בהרחבה ושיתפתי אתכם בספרי עת התבונה – הגיל החדש בחיי האדם. אולם לקרוא את הספר ולהסכים עם מסריו זה לא מספיק.
על מנת ליישם את זה על עצמכם, אתם צריכים לעבור שינוי מערכתי אישיותי כולל של התפיסות והרגלי התנהגות שלכם. וללמוד כיצד להפעיל את ההרגלים החדשים שתקנו לעצמכם, בכל ממדי ומרחבי החיים שלכם.
עקרונית זה בהחלט אפשרי כמעט לכל אדם. אך זה מאוד לא פשוט... וזה לא יקרה לכם אם לא תעמידו את ההתכוונות והמאמצים שלכם בראש רשימת העדיפות והמחויבות האישית שלכם ליציאה לפנסיה.
זו התחייבות אישית לא פשוטה ולכן רבים מכם מנסים להתחמק מכך בתירוצים שונים שאתם מתרצים לעצמכם.
התירוץ הראשון הוא ש"זה אולי מתאים לאנשים כמו צבי לניר, אך לא לי". "אצלי זה לא יעבוד", "עבורי זה מאוחר מדי". או בצידוקים כללים של "אל תנסה ללמד כלב זקן, טריקים חדשים".
ויש מבינכם שכבר עברו את "סדנאות הפרישה" שבהן קבלתם ייעוץ פיננסי על איך לנהל נכון את המקורות הכספיים הנדרשים לקיום בשנות הזקנה המתמשכות הצפויות לכם מעתה.