כשמהפכת 'עת התבונה' נפגשת עם המהפכה בעולם העבודה



המאה ה- 21 מתאפיינת בשינויים בסיסיים המחוללים 'הרס בונה' (disruptive change) בגישות הקיימות ומעלים אפשרויות חדשות.

אנחנו מכירים את התופעה הזו בעיקר בתחום הטכנולוגי, (שם הם מכונים Disruptive innovations) אך הם מתרחשים גם בכל תחומי החיים האישיים והחברתיים.

המפגש בין שני שינויים בסיסיים כאלה – התהוותה של תקופת חיים חדשה בחיי האדם – 'תקופת התבונה' והשינוי הבסיסי המתרחש בעולם העבודה עשוי להוליך לתוצאות מפתיעות שלא ניתן להעריך אותם כאשר בוחנים כל תחום כזה בנפרד.


קיימת הסכמה רחבה בין חוקרי עולם העבודה על כך שאנחנו מתקרבים למהפכה בשוק העבודה המתהווה בעיקר בעקבות ההתקדמות המהירה בטכנולוגיות האוטומציה, הדיגיטציה והאינטליגנציה המלאכותית. אלה משנים דרמטית את הרכב המקצועות והכישורים שידרשו בעולם העבודה החדש.

צפויה היעלמותם של מקצועות בעלי אופי שגרתי, ועליתם של מקצועות חדשים בעלי אופי יצירתי שיחייבו כישורים אנושיים שונים מאלה שנדרשים כיום ברוב המשרות של עולם העבודה הנוכחי.


הצפי הוא שב- 2030 כ- 40 אחוז מהמשרות הקיימות היום יצמצמו או ייעלמו. המקצועות שייעלמו הן המשרות ת של עבודה בעלת אופי חזרתי, שכוללים משימות מוגדרות ורוטיניות ושבהן העובד לא נדרש לרמה גבוהה של יצירתיות - עבודות פס יצור, אדמיניסטרציה ושירותים.


תקטן את הדרישה לכישורים שבהם התרכז עיקר הביקוש בעולם העבודה הנוכחי - הכישורים שהמחשב יוכל לבצע מהר יותר ומדויק יותר מאתנו. תהליך זה יתרחש גם בתחומים שכיום הם נחשקים ורמת ההשכלה והשכר בהם הם עדיין גבוהים יחסית דוגמת ראיית חשבון, עריכת דין ואף תכנות, שכן רוב הפונקציות גם בהן יוחלפו על ידי מחשבים.


הכישורים שכה מעורכים בעולם העבודה הנוכחי דוגמת הבנת כל הפרטים יוחלפו ביכולות הנדרשות לחשיבה מערכתית רב הבטית ורב תחומית וביכולת לרכוש תובנות חדשות על התמונה השלמה.


אומנם הדרישה למיומנויות דיגיטליות גם היא תגדל והעובד יצטרך לסגל לעצמו למידה והכלה של השנויים הדיגיטליים המשתנים במהירות רבה, אולם הדרישה העיקרית תהיה לכישורים שבהם נבחן האדם מהמחשב.


בעולם כזה שבו אנחנו חולקים משרות וחיים עם הטכנולוגיה, דווקא יכולות כמו אמפטיה, הקשבה, תקשורת בינאישית, שנותנים לנו יתרון על המחשב הן שידרשו יותר.


חשיבותו של ה- Big Data, תגבר אך תהיה משנית בחשיבותה ליכולת לפרוץ אל מחוץ לתאוריות שעל פיהן אנחנו אוספים את המידע ומבצעים את הניתוחים הסטטיסטיים. היצירתיות שתידרש היא לדעת לשחרר את מי שאנחנו היום ולברוא את עצמנו מחדש סביב המצבים והצרכים המשתנים.


עולם העבודה העתידי לא יהיה עולם שבו אתה הולך כל בוקר למקום שבו אתה עובד מ 8 ועד 5 (או עד מאוחר יותר) ועושה את מה שאומרים לך לעשות, ואם כי גם בו יהיו עוד כאלה, עולם העבודה העתידי הוא עולם שעיקרו יסתמך על אנשים שיוצרים מכל מקום שבו הם נמצאים. העבודה הופכת ממקום שהולכים אליו למשהו שאנחנו עושים מתוך האישיות שלנו כשאנחנו פוגשים אתגרים והזדמנויות בחיינו. בעולם כזה ספק אם המילה 'עבודה' (שמקורה מהשורש עבד) עוד תתאים כהמסמן שלו.


וכל אלה מעלים את השאלה מאיפה יבואו עובדים עם כישורים כאלה?.

בעוד שהתכונות שנדרשו עד כה בשוק העבודה היו התכונות שבהם אנחנו מצטיינים כשאנו צעירים אך הן נחלשות בנו בגילים המאוחרים, הרי שעד כמה שהדבר עשוי להישמע כמופרך במבט ראשון, הם צפויים להגיע בעיקרם מאוכלוסיית תקופת התבונה. בני האדם בעת התבונה של חייהם עשויים להתגלות כגלגל התנופה האנושי-תבונתי העיקרי של עולם העבודה העתידי.


כפי שכבר הסברתי בפוסט הקודם 'מה פיאז'ה לא זכה לדעת? העלייה הדרמטית בתוחלת החיים אפשרה לחוקרי הקוגניציה האנושית לחשוף שלב חדש בהתפתחות האינטליגנציה אנושית. – 'האינטליגנציה הפוסט־פורמלית'.


בשונה מהצעירים, המשעינים את החשיבה שלהם על הלוגיקה הפורמלית והסכמות שלה לפתרון בעיות, בגילים המתקדמים של החיים רבים משנים את חשיבתם מחשיבה לוגית טהורה לחשיבה פתוחה, רחבה יותר ועמוקה יותר.

האינטליגנציה הפוסט־פורמלית אינה מבטלת את חשיבות החשיבה הפורמלית, אך יודעת לשים אותה בפרופורציה המתאימה. בעלי האינטליגנציה הפוסט־פורמלית לא מוותרים על שיפור יכולותיהם להפעיל היסקים פורמליים, אך מייחסים ערך חשוב מהם למה שלמדו מניסיון החיים הרחב שלהם ולהיקשים שניתן להקיש מהם לגבי ההקשר הספציפי שבו הם נתונים ולמצוא לו פתרונות יצירתיים פרקטיים חדשים (Practical Wisdom).


האינטליגנציה הפוסט פורמלית משנה באדם גם את האינטליגנציה הרגשית שלו –היכולת לחוש את האחרים, להבין את נקודת מבטם, לדעת להתייחס אליהם ולכוון אותם גם דרך הרגש ולא רק דרך השכל ולדעת על מה לעמוד ועל מה לוותר הן לגבי האחרים והן לגבי עצמם.


והיכולות הפוסט פורמליות האלו הן גם היכולות שידרשו בעולם העבודה העתידי.


בבני עת התבונה טמון הון אנושי שעשויה להיות לו תרומה איכותית שתקפיץ את פריון העבודה ותפתח תוואי חדש של צמיחה בת קיימא.


אך כל אלה הם רק בבחינת פוטנציאל שאם לא מטפחים ומקדמים אותו, פועל עליו העיקרון של What you don't use, you lose


מה המשמעות של כל אלה עלינו כאינדיבידואלים וכחברה?


מה דעתך?