לצאת ממשבר למקום חדש
- צבי לניר
- 8 ביוני
- זמן קריאה 2 דקות
חלפו למעלה מארבעה חודשים מאז הפוסט האחרון שכתבתי לך.
זה לא משום שהמוזה או החשק לכתוב פחתו בי אלא משום האירוע החמור שקרה לי וטרף את כל הקלפים.
כשסיימתי את ספרי האחרון "להזדקן על הגובה" - הנחיות פעולה כיצד ניתן להפוך את הזדקנותנו מתקופה של דעיכה לתקופה של פריחה וצמיחה אישית חדשה, לא יכולתי לתאר לעצמי את ההפתעה הלא צפויה והלא נעימה, בלשון המעטה, שציפתה לי מעבר לפינה, ומוסיפה לספר ממד חדש.
נפלתי.
הנפילה מוכרת כאחד האירועים החמורים שצפויים לאדם בהזדקנות. בעקבותיה במקרים רבים הנזקים הגופניים הנגרמים הם כה חמורים שהם עשויים לגרום לכך שגם לאחר אשפוז, ניתוחים ותהליך ארוך של שיקום, האדם כבר לא חוזר להיות אותו אדם שהיה והזקנה הפתולוגית קופצת עליו.
נפילה כזו קרתה לי לפני כשלושה חודשים. נפלתי לאחור ושברתי את חוליה מספר 5 בחוט השדרה. נזקקתי לניתוח לא פשוט שבו החליפו לי את החוליה השבורה בחוליה מלאכותית ויישרו את חוט השדרה אשר התעקם.
בעקבות ניתוח כזה הידיים והרגליים לא נענים לך ואתה צריך ללמד את גופך לבצע את כל הפעולות, מחדש. כולל את הפעולות הטריוויאליות ביותר, דוגמת איך עומדים, איך הולכים, איך שולטים על הסוגרים, איך אוחזים כף ומזלג ואיך אוכלים.
הייתי צריך ללמד, לאמן ולתרגל על עצמי את כל אלה מחדש.
וכאן באה לעזרתי תבונת עת התבונה עליה כתבתי בספרי "עת התבונה - הגיל החדש בחיי האדם".
זו אפשרה לי לא רק להשיג אינטגרציה של למידה מחדש חושית ותפקודית, לקצר את תקופת ההתאוששות והשיקום שלי באופן דרמטי, ולהבריא במהירות גדולה יותר מכל מה שמוכר בספרות המקצועית הרפואית העוסקת בכך, אלא גם להוליך אותי למחוזות חדשים של התפתחות וצמיחה אישית.
סוג של חזרה לעצמי ממקום ונקודת מבט חדשה ועם פרץ של אנרגיה חדשה.
גיליתי שבקושי הזה שבו מצאתי את עצמי, ניתן למצוא גם יופי.
למדתי מחדש להקשיב לעצמי פנימה ולגלות רגישות חדשה לכל האנשים שסביבי.
תהליך זה עוזר לי עתה להפיג מתחים ולבחון מחדש דברים שהעיקו עלי לפני הנפילה.
לצאת לדרך חדשה.
זו היא חוויה עוצמתית שעד עכשיו היא לא לגמרי ברורה לי.
אני כותב לך את כל זה לאחר לבטים והיסוסים לא מעטים שמא הדברים יתפסו כמו התרברבות אישית, על מנת לעודד אותך לפעול בעצמך על מנת ליישם, הלכה למעשה, את הלקחים של "עת התבונה" ו"להזדקן על הגובה," על עצמך.
מה דעתך?.
האם יש בך את הנכונות לצאת למסע האישי המרתק הזה?
Arnon Kandel <a0522203250@gmail.com>
יום ו׳, 4 ביולי, 8:33 (לפני יום 1)
zvilanir
היי צבי,
תודה רבה על השיתוף האינטימי שגרם לי לחשוב כי גם לי זה עלול לקרות.
הסיפור שלך כיצד מינפת את האירוע רחוק, לדעתי, מהתרברבות
זה מראה כי אדם שמסור ל"משימתו" יביא על עצמו התנסויות שמרחיבות את הידע באותו נושא.
אני נזכר ברם דאס ,שביום שסיים לכתוב ספר על הזיקנה קבל שבץ והיה צריך לשנות לגמרי את פרק הסיום של הספר.
לגבי הרמה הלאומית...... לי נראה שמדובר כאן בפרץ פסיכולוגי של המין האנושי שמלווה את האדם מאז היוולדו
ולא נראה שישתנה ללא עבודת התפתחות אישית.
ושוב , תודה, על שאתה משתף ומעשיר אותנו מנסיונך האישי.
בבקשה אל תפסיק.
בברכה
ארנון קנדל
חשוב לי לספר לכם שאתמול העברתי מפגש חשיפה בנושא: חיים ושינויים בגיל השלישי.
ובעקבות השיח שעלה בקבוצה סיימתי את המפגש עם הפוסט הזה של צבי שנותן השראה ליציאה למקום חדש מהמשברים שצפויים לנו בגיל השלישי.✨
תודה צבי יקר על הפוסט המרגש שלך.
הראיה האופטימית שלך והרצון לצמוח כל הזמן כמו תמונת הפרח שמלווה את הפוסט. הם השראה בשבילי.
אתה כמו הפרח שבוקע בכח את האדמה הקשה, צומח וממשיך לפרוח.
אשמח שתפרט על האינטגרציה של למידה מחדש שעשית .
בינתיים כל טוב ולהתראות❤️
ההתבוננות בדרך ההתמודדות שלך עם הטראומה הזו היא כל כך מרשימה וכל כך מלמדת קודם כל מי אתה כאדם ומורה ומה יהיה הדרך להלך בא. להרבה שנים של יצירה ובניית קהילה