top of page

תבונת ה - Praxis ולמה היא כל כך חשובה עכשיו?






הלם ההפתעה הבסיסית והכשלון של 'השבת השחורה' לא מרפה.


המערכת הצבאית עסוקה בלחימה ודוחה את התחקירים לבירור הסיבות להפתעה הבסיסית והכישלונות של המערכת הצבאית ב'שבת השחורה' עד לאחר הניצחון, אך הציבור לא מרפה מכך ואינו משלים עם דחיה כזו. הורי התצפיתניות מבצעים תחקיר משל עצמם ומגלים לנו שוב את מה שאנחנו יודעים גם ממקורות אחרים.


התצפיתניות תצפתו והתריעו על ההכנות שהחמאס עושה לקראת המתקפה. הן ראו ועקבו מקרוב אחרי תרגילים שהחמאס ביצע לקראת המתקפה בתרחיש שמדמה איך ומטמינים מטענים ליד הגדר, איך פורצים את הגדרות ואיך חוטפים בני ערובה, אבל כל הדיווחים שלהן נדחו על ידי הדרגים הבכירים.


והשאלה שמהדהדת ולא מרפה היא - למה?.


נאמר על כך שמה שעיוור את הדרגים הבכירים היא הקונספציה. היא זו שגרמה לכך ששפטו את המידע שקבלו מהתצפיתניות, כמו גם ממקורות אחרים, על פי הקונספציה ומנקודת מבט זו כל ההתראות האלה נתפסו כלא מדאיגות.


אז כיצד ניתן למנוע זאת?


המפתח לכך הוא ה- פרקסיס – מושג שהועלה לראשונה כבר לפני כ- 2500 שנה על ידי אריסטו המתאר מערכת בחינה הדדית רפלקטיבית בין התפיסות והתאוריות שלנו ((Mindsets) ובין מה שאנחנו יכולים להבין מההתנסות הישירה במציאות עצמה.





כפי שהסברתי בפוסט הקודם, רק מי שמתחכך עם הפעולה בצורה ישירה, לא מתווכת על ידי הקונספציה המונחתת מלמעלה, יכול להתריע על כך שהקונספציה האסטרטגית לא מתיישבת עם המציאות.



מעגל תבונת הפרקסיס' מתעשר ומשתנה מהמתח הניגודי המשלים המתקיים בין התפיסות והתאוריה ובין ההתנסות בפרקטיקה. הוא לא מאפשר לתפיסות להתאבן לכדי קונספציות טועות ומטעות שכן הוא מבטיח תהליך של התעמקות רפלקטיבית מחודשת בהן לנוכח מה שנלמד מהמציאות. בכך הוא לא רק מונע את התאבנותן של התפיסות שלנו לכדי קונספציות אלא גם משפר את האפקטיביות של התפקוד שלנו בפועל, שכן תפיסות דינמיות מונעות את ההילכדות בהרגלים של תפקודים אוטומטיים ובתשובות שבלוניות החוזרות על עצמן לכל בעיותינו ללא דעת.


ב'מעגל תבונת הפרקסיס' הרפלקציה ממלאת תפקיד חשוב. רפלקציה היא הפעילות החשיבתית בה האדם מהרהר מחדש על מה שהוא יכול ללמוד על התפיסות המעוגנות בו מתוך התנסותו בפרקטיקה וכיצד הוא יכול לשפר את התפקוד הפרקטי שלו באמצעות התאוריות שלו.


תפקוד ללא תאוריה מנחה הוא לא אפקטיבי ותאוריה שאינה נבחנת בפרקטיקה הופכת לעיוורת.


החשיבה והלמידה הרפלקטיבית מתקיימת אפוא לשני הכוונים, הן לבחינת התפיסות והתאוריות שלנו והן לבחינת התפקוד שלנו. היא מאפשרת לנו להעלות תובנות ושאלות חדשות ולמצוא פתרונות חדשים לבעיות בפניהם אנחנו ניצבים.


'מעגל תבונת הפרקסיס' שלנו הוא המעגל המניע את ההצלחות, ההתגברות על המכשולים וקידום ההתפתחות האישית שלנו כאינדיבידואלים.


אך 'מעגל תבונה הפרקסיס' נחוץ לא פחות, ואף יותר מכך ברמה הארגונית כמה שאמור להניע את עיצוב התפיסות הארגוניות במציאות דינמית ואת השיפור המתמיד של התפקוד הארגוני. אולם בפועל הוא לא מתקיים ברוב הארגונים העסקיים הגדולים, ואף פחות מכך בארגונים הממלכתיים - בממשלה ובצבא.

התפישה בהם היא תפיסה של Top Dawon. קונספציות ואסטרטגיות המתגבשות בראש הפירמידה הארגונית לכדי קונספציות המונחלות כלפי מטה ומעוגנות בכל הארגון.


בעוד אנחנו ממשיכים לשלם את המחירים הנוראים של הקונספציה שהוליכה ל'שבת השחורה', בצמרת הממשלה והצבא כבר יוצרים קונספציות מדיניות וצבאיות חדשות על היום שאחרי המלחמה שגם הן עשויות להתגלות כמוטעות ומכשילות ושוב נאלץ כולנו לשלם את המחיר. לכן את העיסוק בהנחלת ויישום תבונת הפרקסיס הארגונית אין לדחות לאחר המלחמה, כמו את כל הנושאים האחרים הדורשים בירור ולמידה מחדש. יש לעסוק בו כבר היום, כבר עכשיו !!!





댓글 1개


Tal Yaron
Tal Yaron
2월 22일

הי צבי, אני חושב שכדאי שתקדיש פוסט להערכות שלך על השאלה מדוע כשלנו ב-7 לאוקטובר. כמי שכתב ספר משפיע על הכשלון ב-6 באוקטובר 73, הערכה מחודשת לכישלון הקונספציה ב-7 באוקטובר 23, חשוב ביותר.


좋아요
bottom of page