סיפרו לנו כי אנחנו רוצים כבר לצאת לפנסיה על מנת שנוכל סוף סוף לנוח ולמצוא פנאי שאותו נוכל למלא בעיסוקים מענגים ורק הצורך להמשיך ולעבוד עוד מספר שנים ולהגדיל את חסכונות הפנסיה שלנו לאור העלייה בתוחלת החיים מונע זאת מאתנו. אז תשכחו מזה. זה אולי היה נכון בעבר אך מתרחשים עתה שינויים מרחיקי לכת בתפיסותיהם ורצונותיהם של בני האדם.
במחקר שבוצע רק בחודש מרס השנה בארה"ב על ידי הבנק האמריקני הגדול Merrill Lynch ושהקיף כ-7000 איש בגילאים המתקרבים לגיל הפנסיה וכאלה שיצאו לפנסיה בשנים האחרונות, נמצאו ממצאים שגרמו לעורכי המחקר לסכם את ממצאיו כמעידים על כך שהסיפור הזה הוא עתה לא פחות מאשר מיתוס.
יותר ויותר אנשים רואים את היציאה לפנסיה כמסמנת את האפשרות לעבור לתקופת חיים חדשה של פעילות, של קריירה ושל עבודה חדשה. לא משום שהם נאלצים לכך, אלא משום שהם רוצים בכך.
ההשתנות הזו בתפיסות היא מאוד מהירה. בעוד ש47% של אלה שיצאו לפנסיה לאחרונה מעידים על כך שהם רוצים להמשיך ולעבוד אחרי היציאה לפנסיה (גם אם לא בצורה שעבדו כד כה ולא במקומות העבודה בהם עבדו לפני היציאה לפנסיה), מבין אלה שעתידים לצאת לפנסיה בשנים הקרובות המספר עולה ל-72%. עורכי המחקר מסכמים נקודה זו בכך שבעתיד הקרוב יהיה נדיר למצוא בני אדם שלא יהיו כאלה.
בעוד שהדורות הקודמים של פורשים תפסו עדיין את המעבר לפנסיה כמעבר חד בין שתי תקופות – תקופת הבגרות והעבודה ותקופת הזקנה והפנאי, היום מבחינים במגמה חדשה שיש בה ארבעה שלבים:
כחמש שנים לפני גיל הפרישה כבר מתעורר אצל הפורשים העתידיים הצורך להתחיל לחשוב ולהתכונן לתקופת החיים הבאה לא כתקופת פנאי והזדקנות אלא כתקופת חיים אחרת.
52% מהפורשים אינם מוכנים להמשיך לעבוד מיד לאחר היציאה לפנסיה. הם זקוקים לתקופה של מעין מורטוריום הנמשך כשנתיים וחצי בממוצע. זו היא תקופה שהם זקוקים לה על מנת לגבש מחדש את תפיסותיהם ותכניותיהם לתקופת החיים החדשה.
מתהליך זה הם חוזרים לתקופת עבודה שניה שבמקרים רבים אינה עוד המשך של "עוד קצת מאותו דבר" של שנות העבודה הקודמות אלא כחזרה לעולם הפעילות בצורה חדשה ומתוך כוונות ועמדות חדשות.
המחקר מצא שתקופת העבודה השנייה הזו נמשכת כבר עתה בממוצע כשבע שנים, אך ניתן לצפות שמספר שנות העבודה בתקופת העבודה השנייה הזו ילך ויגדל בשנים הבאות.
רק לאחר סיומה של תקופת חיים ועבודה שנייה זו מתרחש תהליך הדרגתי של מעבר לפנאי ובסופו של דבר גם להזדקנות, שהסיבות העיקריות לה הם הדרדרות בבריאות ומגבלות גופנית שאינם מאפשרים המשך העבודה או הרגשה שתקופת חיים זו מוצתה.
עוד נמצא כי הגורמים העיקריים לחזרתם לתקופת העבודה השנייה אינם כלכליים. רק לגבי 28% מתוכם הגורם הראשון לרצון לחזור לעבודה הוא ההכרח הכלכלי. אצל רובם החזרה לעבודה נעשית מתוך מוטיבציות אחרות – משיכה להישגיות, רצון ליצור תרומה חדשה – שתי מוטיבציות המעידות על רצון להמשיך ולהרגיש בעל ערך וההכרה בעבודה כמרכיב חשוב בחיים משמעותיים. עבודה ופנאי אינם נתפסים עוד כממצים ומוציאים זה את זה, אלא משולבים זה בזה.
התהליך האישי שהם עוברים בתקופת המורטוריום גורם גם להגברת המוטיבציה לנסות באמצעות העבודה משהו חדש ולהגשים חלומות שלא הצליחו לממש בתקופת הבגרות הראשונה. על כן רק 42% מהנשאלים מוכנים לחזור לעבודה הקודמת שלהם. 58% רוצים לעבור לתחום עיסוק אחר.
התהליך הזה שהם עוברים משפיע גם על הנכונות שלהם להפוך ליזמים ולפתוח עסקים משל עצמם. למעשה זו גדלה פי 3 ביחס לתקופה שלפני היציאה לגמלה - 32% עתה לעומת 11% שתכננו עוד לפני הפרישה לפתוח עסק עצמאי לאחר שיפרשו. בניגוד להנחה הרווחת שהם עושים זאת מאחר והם מוכרחים בשל הקושי בהשגת עבודה, מסתבר כי רק 14% מתוכם עושים זאת לאחר שלא הצליחו למצוא עבודה כשכירים.
חלק מהם הופכים גם להיות מעסיקים זעירים בעיקר מאחר והם נזקקים לצעירים שמסוגלים להשלים אותם ולסייע להם בפונקציות שהם כבר מתקשים בהם.
מעניין לציין בהקשר לכך שמחקר אחר שבוצע על ידי קרן אמריקנית הקרויה Ewing Marion Kauffman Foundation שבחנה את מגמות היזמות בארה"ב מצא גם הוא שמספר היוזמות של בני ששים ומעלה נמצא בעלייה וכבר עתה הם פותחים כמעט פי שניים יותר עסקים ממספר העסקים הנפתחים על ידי בני שנות העשרים.
החשיבות של ממצאים אלה למהפכה שהם עשויים לחולל במשק הלאומי ובתפיסות החברתיות שלנו היא מרחיקת לכת. ראוי שמשרד לאזרחים ותיקים ייזום מחקר כזה גם בישראל ויבסס את המדיניות הממשלתית על נתונים עכשוויים ולא על תפיסות שהיו נכונות בעבר ועתה הם משתנים במהירות.
אך מעבר לכך, החשיבות העיקרית שבגללה אני מביא כאן את ממצאי המחקר הזה היא בגלל השלכותיו על כל אחד מאתנו כאינדיבידואלים.
מהפכות חברתיות לא מתרחשות מלמעלה אלא מלמטה, על ידי בני אדם שחשים את השינויים הבסיסים המתרחשים בעולמם ומפתחים תפיסות ודרכי פעולה אישיים חדשים להתמודדות עימם.
אנחנו שונים זה מזה ואצל כל אחד מאתנו זה עשוי להתבטא בדרכים שונות, אך החשוב הוא שנצא למסע הזה בצורה מודעת ואקטיבית.
אז מה אתך?