הוא סיקרן אותי. הוא עמד בכניסה של אחד מהסניפים הגדולים של הבנק. זה היה בסוף שעות העבודה כשהבנק עמוס בלקוחות שרוצים להספיק ולסדר את ענייניהם לפני הסגירה. הוא בדק את תיקי הנכנסים אך הוא היה שונה מבודקי התיקים שאתה רגיל לפגוש בהם. הוא היה מגולח, לבוש בקפידה (כולל עניבה) בבגדים נקיים ומגוהצים. הוא קיבל אותי בחיוך רחב ותוך כדי בדיקת התיק שלי גם שאל אותי אם הוא יכול לעזור לי ולהפנות אותי לתור המתאים על מנת שלא אבזבז את זמני.
כשסיימתי את עניני בבנק חזרתי אליו. הודיתי לו על שהפנה אותי לתור הנכון. ואז הוא הסביר לי שהוא כבר מכיר את רוב הלקוחות הקבועים של הבנק והבחין שאני אינני כזה, ולכן הציע לי את עזרתו.
זו הייתה שעת סגירת הבנק שבה הוא מסיים את המשמרת שלו, ומאחר והוא סקרן אותי וגם רציתי לגמול לו, הזמנתי אותו לקפה. ישבנו ושוחחנו.
הוא סיפר לי על חייו. מסתבר שכל חייו הבוגרים הוא עבד באותו מפעל - אחד הגדולים בארץ, ועלה בו בהדרגה בסולם הקרירה והתפקידים עד שהוצא לפנסיה לפני כשנתיים. תפקידו האחרון היה מנהל התפעול של המפעל.
"האמת היא שכבר רציתי לצאת לפנסיה ושמחתי על כך. סוף סוף אוכל לצאת לטיול הגדול עם אשתי. תכננו את הטיול הגדול שלנו זמן רב עוד לפני היציאה לפנסיה וכשהגיע הרגע התרגשנו מאוד לקראת החוויה. היא הייתה נהדרת. אך כשחזרתי התחיל השעמום לחלחל לחיינו. החלטתי שאני חייב לצאת מהבית ולעבוד. לא כל כך בגלל סיבות כספיות. יצאתי עם פנסיה טובה למדי, אלא בעיקר על מנת למצוא עניין ומשמעות בחיי.
ידעתי שבגילי כבר לא יקבלו אותי לעבודה קבועה והאמת היא שגם לא רציתי בכך. רציתי איזון טוב יותר מזה שהיה לי בעבר בין עבודה ובין פנאי. היה חשוב לי לקיים את החופש האישי שלי שלא היה לי כשעבדתי במפעל - לעבוד מתי שארצה ולא לעבוד כשלא ארצה.
זאת היא גם הסיבה לכך שלא רציתי לפתוח גם עסק קטן משלי. לכן פניתי לחפש עבודה במקצוע שלי באחד האתרים שעוסקים בחיפוש עבודה לפרילנסרים. אך נכשלתי בכך. גילית שיותר מדי שנים הייתי שכיר ועתה אני מתקשה מאוד להפוך לעצמאי. זה קשה לי. אחרי חצי שנה שלא מצאתי עבודה כפרילנסר, נכנעתי והסכמתי לקבל את העבודה הזו בבדיקת תיקים. אני מנסה גם בכך ככל הניתן לשמור על כבודי ולמצוא בזה עניין למרות שזו עבודה שעשויה להיות מאוד משעממת וגם משפילה, אם אינך מתעניין בבני אדם".
אני מספר לכם את סיפורו מאחר והוא מאפיין רבים, רבים מדי מאתנו, שמנסים לאחר שיצאו לפנסיה למצוא עבודה המתאימה לכישורים שלהם ונכשלים בכך.
הם נכשלים בכך בעיקר מאחר והמעבר לסבב החדש של חיים פעילים לאחר היציאה לגמלאות במציאות של עולם העבודה של היום מחייב אותם להפוך ממי שכל חייהם כבוגרים היו שכירים שהתמקדו במקצוע אחד, ובמקרים רבים גם במקום עבודה אחד, ליזמים עצמאיים שנדרש מהם להיות בעלי הבית של עצמם, המנכ"לים של עצמם, מנהלי הכספים של עצמם וגם מנהלי השיווק והמכירות של עצמם. הם צריכים ללמוד מחדש כיצד למכור לא רק את מה שהם יודעים לעשות אלא גם את עצמם, להפוך את עצמם למותג. לדעת כיצד "למכור" את עצמם הן באמצעות הרחבת ההיכרויות האישיות שלהם והן באמצעות ההשתתפות ברשתות החברתיות באינטרנט. וכל הזמן להתעדכן בהם.
איש לא מכין אותם ליזמות הזו. זה הוא מעבר אישי מאוד קשה שרבים לא מצליחים לעשות אותו בעצמם. יש כאן כשל שוק. הקורסים ליציאה לפנסיה, דוגמת זה שגם הוא סיפר לי כי המפעל מימן לו לפני שיצא לפנסיה, לא מכוונים ולא מתאימים לנדרש על מנת להדריך וללוות אותם בכך.
כמה חבל, איזה בזבוז של הון אנושי וכלכלי לאדם ולמשק.