חמשת הדברים שלא אמרו לכם על זקנה והזדקנות

ביום שבת האחרון רואיינתי בתיאטרון חולון על ידי העיתונאית והשדרנית נחמה דואק על ספרי 'תקופת התבונה – הגיל החדש בחיי האדם. במהלך הריאיון היא התקילה אותו בשאלה מה הם חמשת הדברים שחייבים לדעת על הזקנה וההזדקנות?. לא הייתי מוכן לכך ועל כן עקפתי את השאלה. אך כשחזרתי הביתה חשבתי על כך שהיא צדקה בשאלתה. בני אדם זקוקים לאמירות ואבני דרך ברורים וקצרים.

זה קצת קשה לי לברור ולתמצת בחמישה דברים את מה שניתן לדלות מספר שלם, מה עוד שגם מה שכתבתי בו אינו סוף פסוק. הוא ממשיך לבעבע ולהתעשר.

ובכל זאת החלטתי לנסות.

והרי לפניכם חמשת הדברים המחדשים שחייבים לדעת על הזדקנות וזקנה:-

1. הזדקנות וזקנה הם שני דברים שונים. הזדקנות היא תהליך ביולוגי, זקנה היא תפיסה מנטלית. אנחנו יכולים להזדקן מבלי להיות זקנים.

את התהליך הביולוגי של ההזדקנות איננו יכולים למנוע, הגם שבהחלט אנחנו יכולים להאט. את המלכוד של תודעת הזקנה כן!!!.

האישיות שלנו יכולה להמשיך ולהתחזק ולהתעשר ביתר שאת דווקא בגילים המתקדמים ויש בה כמכלול עוצמות סינרגטיות שיכולות לאפשר לנו להתמודד עם הבעיות שבפניהם אנחנו נצבים בגילים המאוחרים ולהרחיק את הזקנה עד לסוף החיים ממש.

2. מה שמאפשר את פוטנציאל הפריחה החדש של האישיות שלנו הם הכישורים הקוגניטיביים העולים בנו בגילים המתקדמים אותם חושפים עתה המחקרים הנוירולוגיים על המוח בגילים המתקדמים. אכן כישורים מסוימים שהיו חשובים לתפקוד שלנו בתקופת הבגרות, יורדים, אך במקביל עולים בנו כישורים חדשים שמאפשרים לנו לחוות ולהתמודד בצורה חדשה עם אתגרי החיים בגילים המתקדמים.

3. בעבר לא היה טעם לנסות בגיל היציאה לגמלאות להפעיל את אותם כישורים עולים על מנת לחוות תקופת חיים חדשה, שהרי השנים שנותרו לנו היו מעטות. הגיוני היה להתייחס אליהן כשביל קצר שמוביל אותנו לעבר הסיום. אך עתה, כשהעלייה הדרמטית בתוחלת החיים הוסיפה לנו כבר אתה כעשרים שנות חיים לאחר גיל היציאה לפנסיה וכשההתקדמות הגדולה ברפואה מאפשרת לנו להמשיך ולקיים חיים פעילים גם לנוכח שלוש או ארבעה מחלות כרוניות, אין סיבה לכך שלא נחיה אותם כתקופת חיים חדשה – תקופת התבונה. זו היא תקופת חיים שהיא שונה באיכויותיה ובאופקים החדשים שהיא פותחת בפני האדם, הן מתקופת הבגרות שבאה לפניה והן מתקופת הזקנה שבאה אחריה ודוחקת את האחרונה עד לסוף החיים.

4. ההתייחסות עד כה לאדם הייתה על פי הגיל הכרונולוגי שלו – זה המופיע בתעודת הזהות שלו, אך עם העלייה בתוחלת החיים נחשפת העובדה שמה שקובע את איכות חיינו ותוחלת חיינו האישית בגילים המתקדמים אינו הגיל הכרונולוגי אלא הגיל התפקודי שלנו – הגיל המבטא את אישיותנו כמכלול – כיצד אנחנו מתפקדים גופנית, שכלית, מנטלית וחברתית. ובעניין זה קיימת שונות גדולה בין אותם בני גיל כרונולוגי. בספרי אני מדגים כיצד בהפעלה משולבת של אישיותנו כמערכת אחת שבה מתקיימים יחסים סינרגטיים בין התפקודים: הגופני, השכלי, הרגשי והחברתי, ניתן להצעיר את הגיל התפקודי שלנו ולדחות את תהליך הבליה הפיסית שלנו. אני גם מדגים כיצד אני עשיתי ועדיין ממשיך לעשות זאת.

5. אז למה רובנו לא עושים זאת?

המחסום הראשון שעלינו לגבור עליו כדי לשנות את הזיהוי המעוגן בנו בין ההזדקנות והזקנה הוא המחסום המנטלי. החברה מתייחסת לכל מי שעבר את גיל היציאה לפנסיה כאל זקן. זוהי סטיגמה חברתית שמוטלת עלינו מבחוץ ורובנו מקבלים אותה על עצמנו.

התפיסה המנטלית של הזקנה מגדירה לנו מה מצופה מאתנו לאחר היציאה לגמלאות ומה לא, מה נכון לנו ומה לא - כיצד עלינו להתלבש, כיצד לנוע ואף כיצד להרגיש. היא מייצרת מערכת סימון של גבולות שאנו מצופים לפעול בתוכה ובכך היא מבנה את המציאות שלנו.

אין לנו עדיין מושגים ומילים שיכולים להסביר ולפרש לנו את מצבנו כשאנו יוצאים לגמלאות, מלבד מושגי הזקנה שהחברה מספקת לנו בשפע, ושבאמצעותם אנו חושבים וכולאים את עצמנו בהם.

בספר 'עת התבונה - הגיל החדש בחיי האדם' אני מפתח את ההמשגה החדשה והשפה החדשה שתאפשר לכם לחשוב דרכה, לדבר דרכה ולפעול דרכה – להזדקן מבלי להיות זקנים.