יש לי ציפור קטנה בלב על יגאל בשן... ועל כולנו. את יגאל בשן לא הכרתי אישית אך אני מרגיש קרוב אליו. אומנם אני מבוגרממנו בגילי, אך הוא היה הקול התמים של ילדות הדור שלי והוא עתה הציפור
הפצועה בליבם של כל כך הרבה מחברי בהגיעם לגיל היציאה לפנסיה, גם אם הם
לא מוצאים לפנסיה, כמו יגאל שהיה בן 68 כשהתאבד.
יש לי ציפור קטנה בלב על כולנו כשאנחנו מגיעים לגיל הזה. והציפור הזו
לוחשת לנו התעוררו.
אפי נצר סיפר על יגאל בשן שבצעירותו היה בדחן גדול ותמיד ידע להקרין
אופטימיות, אך כשביקר אותו לאחרונה הוא לא מצא עוד את יגאל בשן שהכיר
"הוא היה מאוד עצוב. לא יגאל שהכרתי. כאב לי הלב".
זה היה הכאב על שאיבד את כל אלה כי אינו יודע כיצד למלא מחדש את הריק
שנוצר לאחר שנים של הצלחה מטאורית בקרירה ארוכה, שבשנים האחרונות הלכה ונמוגה.
זה לא בא לו לפתע. העצב, הייאוש והזעקה קוננו בו עוד שנים לפני התאבדותו
הטרגית. לאלבומו האחרון שהוציא עוד ב- 2003 הוא בחר לקרוא בקריאת זעקה
" שמיים תחייכו". ובאחד הבתים של שירו האחרון "שמיים" הוא כתב:-
"היו כאן חכמים וגם צודקים
היו תמימים וגם הרבה חולמים
בין יריבים לאוהבים
בסוף קוראים לנו אחים
ברחובות הלבבות האבודים".
כשמעריץ קם בהופעה האחרונה של בשן ואמר "אני מת עליך", השיב לו בשן
"איפה היית כל השנים".
אכן כדאי שסיפור חייו של יגאל בשן ילווה בלקחים שלו את כולנו. זה הסיפור
של כולנו כשאנו מתקרבים לגיל הפנסיה, שבו אנחנו מתחילים להיתפס כזקנים
בעוד שלפנינו עוד כעשרים שנות חיים, והפוטנציאל היצירתי שלנו עדיין לא
אבד. הוא העמיק, אך איננו יודעים כיצד לכוון אותו בצורה שתאפשר לנו
להיפרד מתהילת האתמול שנמוגה ולעצב לעצמנו סבב חדש של חיים בעלי משמעות.