בשבוע שעבר מלאו לי 88 שנה ואני מרגיש מאוד מוזר לגבי גילי.
כרונולוגית - על פי הגיל כפי שהוא רשום בתעודת הזהות, אני בן 88. אבל בן כמה אני באמת?.
רפואת המשפחה שלי יכולה להעיד כי מבחינה בריאותית, כאשר היא משווה אותי לפציינטים האחרים שלה, הצלחתי לגרום לכך שגילי הוא 60. (אם אתם סקרנים לדעת כיצד הצלחתי להצעיר את הגיל הפיסיולוגי שלי, אתם מוזמנים לקרוא על כך בספרי 'עת התבונה – הגיל החדש בחיי האדם').
אך מבחינת 'הגיל המנטלי' שלי – הגיל המתאר את התפקוד המנטלי בהשוואה לגיל הכרונולוגי, אני מרגיש שחזרתי לימי נעורי אך עם תבונת ההזדקנות וניסיון החיים של בן 88.
דווקא עתה בהזדקנותי, לאחר שתקופת הבגרות של חיי היא כבר מאחורי, אני חווה התחדשות מנטלית, של סקרנות וערנות שמזכירה לי את עוצמת החוויות שחוויתי בילדותי אך בצורה חדשה.
וזה מוזר!!!
איש לא לימד אותי מה ניתן להפיק מהמפגש הזה של השילוב בין תבונת החיים וניסיון החיים של בן 88 עם הסקרנות והיזמות היצירתית של ילד כאשר הם מופעלים כשלמות אחת ומעשירים זה את זה.
המפגש הזה מאפשר לי להשתחרר מהטלות הפסיבית בגירויים והסחות הדעת שבאים מבחוץ ומחזיר אותי לחוות את הדברים מתוך האמת הפנימית שלי וזו מציתה בי את הסקרנות הטבעית שהייתה לי בילדותי אך התכהתה במהלך השנים.
אני מזדקן והדחפים והתשוקות שהיו לי בעבר נחלשים אך כמו השמש בשמיים כשעוצמתה נחלשת אתה יכול לראות את הכוכבים, אני רואה ומרגיש דברים שלא ראיתי ולא הרגשתי קודם לכן. עולמי מתעשר.
אני נפתח לחוויות חדשות, רואה את הדברים בצלילות עמוקה יותר, ובעושר גדול יותר של גוונים ומגלה בי יכולות חדשות לכוון את חיי טוב יותר מאשר בעבר.
.
גופי נחלש. יש דברים שיכולת לעשות בעבר ועתה כבר לא אוכל לעשות, אך אני יודע טוב יותר לעשות את מה שאני רוצה ויכול עדיין לעשות.
הראיה והשמיעה שלי נחלשים. איני רואה ושומע כבעבר וזה מקשה עלי, אך אני מקשיב יותר ומביט יותר.
הזיכרון שלי נחלש ונחלש גם הוא ולוקח לי יותר זמן להיזכר ולעשות את הדברים אך דווקא האיטיות הזו מאפשרת לי להנות הנאה שלא הכרתי אותה בעבר מכל רגע.
אני מצוי יותר ב'כאן ובעכשיו'. חי לרוחב ולא לאורך.
אני מזדקן אך ערכי בעיני ובעיני סביבתי לא קטן. הוא דווקא גדל.
אני יודע כי הסוף קרב, אך כל אלה מחדירים בי מוטיבציה חדשה לחיות חיים מלאים ומשמעותיים עד הסוף.
כל זה נוגד את כל מה שסיפרו לי על מה שאני יכול לצפות מחיי בגיל 88.
מה שסיפרו לי על מה שאני יכול לצפות בהזדקנותי נצבע בתיאורים המדכאים של תהליך בלאי ביולוגי ניווני מתמשך. איש לא סיפר לי שאני יכול להפוך את ההזדקנות שלי מתקופת חיים של דעיכה, לתקופת חיים של צמיחה אישית חדשה.
כדרכי, ניסיתי לחפש מאמרים מדעיים שיסבירו לי את התופעה הזו של השילוב בין תבונת החיים של ההזדקנות עם הסקרנות והיזמות היצירתית של ילד ומה שניתן להפיק ממנה.
חיפשתי ולא מצאתי. חוקרי ההזדקנות והזקנה עדיין לא עלו עליה ואני יכול רק להציע את ההסבר שלי לסיבות הקוגניטיביות להתרחשותה.
במשך שנים רבות התפיסה השלטת במדע הייתה כי המוח מתפתח לאורך שנות חיינו הראשונות שבהן הוא גמיש מאוד, ולאחר שהגיע למבנהו הבוגר האלסטיות שלו נחלשת והוא אינו משתנה עוד, אך מחקרים עכשוויים מוכיחים כי המוח האנושי הוא איבר גמיש שמשתנה לכל אורך החיים בהתאם לכל דבר שאנו עושים או חווים. פוטנציאלית איננו חייבים לאבד את גמישות מוחנו גם בהזדקנותנו, והיא אף עשויה לשרת אותנו עד ממש סמוך למותנו.
להבדיל מאותם מקרים נירולוגיים פתולוגיים של מחלות מוח, דמנציה ואלצהיימר, אין דעיכה ביכולות המנטליות שהאדם יכול להפעיל בהזדקנותו. אדרבה, במקרים רבים דווקא בהזדקנותנו אנחנו כשירים לפתח יכולות של חשיבה ורגש עמוקים יותר.
התפיסה הרווחת שאותה אנחנו מכילים על עצמנו הרואה את ההזדקנות רק כתהליך של הדרדרות והתנוונות היא הרסנית. שכן, המוח, כמו כל שריר, נחלש ודועך כשאיננו מאמצים אותו. What you don't use, you lose – זהו צידה השני, השלילי, של גמישות המוח.
ההנחה שעתה בהזדקנותנו אנחנו יכולים להרשות למוחנו לנוח היא מוטעית. דווקא בהזדקנותנו אנחנו יכולים וצריכים להפעיל את מוחנו בצורה דינמית יותר ומגוונת יותר.
השמירה על הגמישות של מוחנו מותנית בהפעלתו במשימות שמגרות את הגמישות שבו. כשאיננו מסתקרנים ומגרים את מוחנו בחשיבה על דברים ועל נושאים שהם מחוץ לאזור הנוחות של ההרגלים שלנו, גמישות מוחנו הולכת ויורדת ואנו חווים ירידה משמעותית בתפקודים המנטליים שלנו.
לעומת זאת, כשאנחנו מצליחים לשמור על גישה חיובית לחיים המעודדת סקרנות ערנית, בדומה לזו שהייתה לנו כשהיינו ילדים אנחנו יכולים לחוות רווחה מנטלית גבוהה יותר.
לכן המסר שלי אליכם הוא אל תאבדו את הילדות שבכם.
אל תסגרו את התריסים. פתחו חלונות חדשים של סקרנות ותמשיכו לחגוג את החיים, גם כשתגיעו לגילי - 88.
תודה צבי על שיתוף תחושותיך ומחשבותיך בגילוי לב. נהניתי לקרוא וללמוד את מה שאתה חווה בגילנו המתקדם. אך מעבר לכך, וכאילו שלא לעניין, מוזר היה בעיני שהגדרת את מה שכתבת כ"פוסט". הרי זו מילה לועזית שהפכה להיות מקובלת (בעידן הכתיבה והתגובות ברשתות חברתיות) לתיאור כתיבה שיש בה הבעת דעה, דעות, (ביחיד או ברבים) מחשבה, מחשבות, עמדה אישית. כמו גם למתן תגובה בנושא מסוים.
או אז שאלתי עצמי, מהי המלה המקבילה בעברית. וכדרכנו בעידן " ד"ר גוגל " ניגשתי לאתר לחיפוש מילה נרדפת, כתחליף ל"פוסט". וזה מה שמצאתי באתר "מילוג":
אַחַר, אַחֲרֵי, בְּעִקְבּוֹת, לְאַחַר
הפכים - בְּטֶרֶם, טְרוֹם, טֶרֶם, לִפְנֵי, פְּרֶה, קְדַם
הרי לך - קלעת בדיוק להגדרה במילון. את ה"פוסט" שלך ניתן להגדיר כהבעת דעה. אך מה שקפץ לנגד עיניי…
התרגשתי מקריאת דבריך הכנים. אני בת 72 ולשמחתי לא איבדתי את הסקרנות ואת הרצון לגלות דברים חדשים ומוכנות לחוויות חיים חדשות. מצפה להמשך ההתפתחות האישית שלי. ולכל מי שמציע לי לנוח ולהרגע אומר שאנוח בדרכי ומתי שארגיש צורך בכך, ובעיקר רוצה להמשיך ולצבור חוויות מעצימות שברובם נוצרות בשיפור היכולת של יצירת קשרים ושיתוף בתובנות החיים. תודה לך צבי ואתה מסמן את הדרך