כשהוצאתי ב- 2017 את המהדורה הראשונה של ספרי 'עת התבונה – הגיל החדש בחיי האדם', הרעיונות שפיתחתי בו על ההבדל שבין 'הגיל הכרונולוגי' (זה המופיע בתעודת הזהות שלנו) ובין 'הגיל התפקודי' שלנו – כיצד אנחנו מתפקדים פיזית, קוגניטיבית, פסיכולוגית וחברתית ומפעילים את הסינרגיה האישיותית שלנו המקשרת ביניהם ועל כך שההשתחררות האישית שלנו מסטיגמות הזקנה שהחברה מטילה עלינו בגלל גילנו, היא שתאפשר לנו לחוות את 'תקופת התבונה' בחיינו ועמה סבב חיים חדש ותרחיק את הזקנה שלנו עד לסוף החיים - הרעיונות האלה נתפסו, ועדיין נתפסים גם כיום, כאזוטריים.
אך מאז הופיעו וממשיכים להופיע יותר ויותר מחקרים ועדויות המחזקות, מבהירות ומרחיבות את משמעותם של טיעונים אלה.
ובהקשר הזה אני רוצה לציין את ספרה החדש של פרופ. בקה לוי מאוניברסיטת ייל שיצא לאחרונה "Breaking the Age Code" (לשבור את צופן הגיל). היא מביאה בו תיאור של עשרות מחקרים עדכניים שהיא וחוקרים אחרים של תהליכי ההזדקנות ערכו בשנים האחרונות שמוכיחים מעבר לכל ספק כי לתפיסת הגיל יש השפעה ישירה על תהליך ההזדקנות.
ולא מדובר רק על איבוד הביטחון העצמי ומצב הרוח שלנו, אלא גם על השפעה פיסיולוגית. לטענתה, לתפיסה שלנו את הזדקנותנו יש השפעה ישירה על איך הגנים באים לידי ביטוי ומשפיעים על הגוף שלנו.
ההשפעה הזו היא רב ממדית. החל מהשפעה על יכולת השמיעה והראייה, ועד ליכולת הזיכרון והלמידה . היא מצאה כי אלה שהפגינו יחס שלילי כלפי ההזדקנות סבלו מהתכווצות מהירה פי שלושה של ההיפוקמפוס, אותו אזור במוח שאחראי על הלמידה והזיכרון, על וויסות של תהליכים מתקדמים של עיבוד מידע חושי, ועל תהליכי חשיבה.
הסיכוי לסבול מאלצהיימר נמוך ב–47% אצל אלו שמגלים גישה חיובית כלפי תהליך ההזדקנות לעומת אלה שמפגינים יחס שלילי. נשים עם תפיסה חיובית לגבי הזדקנותן חוות הרבה פחות גלי חום וסימפטומים אחרים שקשורים למנופאוזה, לעומת נשים שמקבלות על עצמן את התפיסה החברתית הרווחת הרואה בהזדקנות רק תהליך של דעיכה לקראת הזקנה וסוף החיים. וכך גם לגבי גברים הנהנים מרמה גבוהה של טסטוסטרון ביחס למקביליהם.
הליבידו שלנו מזדקן באופן שונה בהתאם לאופן שבו החברה ואנחנו מתייחסים לעצמנו.
במחקר משווה שערכה בארה"ב היא מצאה כי בעלי התפיסה החיובית כלפי ההזדקנות שלהם נהנים מתוחלת חיים ארוכה בשבע וחצי שנים לעומת אלה שמציגים גישה שלילית.
המחקרים האלה מאשרים גם את הטיעון שאני חוזר עליו שוב ושוב בפוסטים שאני מפרסם בבלוג שלי ובהם אני מביא עדויות מחקריות ותפקודיות רבות כי היכולת המטא־קוגניטיבית שלנו יכולה דווקא להשתפר עם השנים ולאפשר לנו לזהות מצבים ודפוסים, לפתור בעיות וקונפליקטים, להתמודד עם משברים, ולווסת ולשלוט על הרגשות - כישורים שלא הצטיינו בהם בהיותנו בגילים צעירים יותר. את הכישורים האלה אנחנו יכולים להפעיל על מנת לשפר את איכות חיינו לאחר גיל היציאה לפנסיה ולהאריך את תוחלת החיים הפעילים שלנו.
כל זה תלוי רק בנו ובנחישות האישית שלנו לממש את כל זה.
זו היא ההשקה החשובה ביותר בחייכם, אל תפספסו אותה.