Take Your Time

בפוסט האחרון - "לצאת ממשבר למקום חדש" תיארתי כיצד הפעלתה של תבונת ההזדקנות עליה כתבתי בספרי "עת התבונה - הגיל החדש בחיי האדם" אפשרה לי לאחר  נפילה שבה נשברה חוליה מספר 5 של חוט השדרה שלי וניתוח שבו היא הוחלפה בחוליה מלאכותית - ניתוח שבדרך כלל גורם לכך שגם לאחר תהליך ארוך של אשפוז ושיקום, האדם כבר לא חוזר להיות אותו אדם שהיה והזקנה הפתולוגית קופצת עליו, הצלחתי לבצע לא רק למידה מחדש חושית ותפקודית ולהבריא במהירות גדולה יותר מכל מה שמוכר בספרות הרפואית העוסקת בכך, אלא גם להוליך אותי  למחוזות חדשים של התפתחות וצמיחה אישית.

סוג של חזרה לעצמי ממקום ונקודת מבט חדשה ועם פרץ של אנרגיה חדשה. 

לצאת מהמשבר למקום חדש.

הפוסט הזה היכה הרבה גלים ובעקבותיו התבקשתי להסביר כיצד הצלחתי לבצע  את האינטגרציה הזו של הלמידה מחדש.

אנסה לעשות זאת לך כאן בקצרה. 

בתהליך הזה מילא תפקיד חשוב המוטו שקבעתי לעצמי - Take Your Time.

המוטו הזה מזקק עבורי רעיון מורכב למשפט אחד שקל לזכור אותו והוא ממלא תפקיד פסיכולוגי ומעשי חשוב עבורי כעוגן תודעתי המקשר בין העקרונות החדשים שאני רוצה להנחיל לעצמי  לבין התפקוד שלי בפועל.

המוטו Take Your Time מזקק מסר מורכב ורב היבטי למשפט אחד שקל לזכור. הוא נשמע פשוט, כמעט טריוויאלי, אבל יש בו עומק משמעותי, אם מתבוננים בו לא כקלישאה אלא כהנחיה לחיים.

כל זה התחיל ממסר פשוט - האט.

הורגלתי לבצע כל דבר במהירות. ההרגל הזה ששירת אותי בעבר הופך עתה למכשול. עלי לשנות אותו. מהירות פזיזה וחסרת זהירות היא שגרמה לנפילה שלי. לכן המסר הראשון שהחלטתי להקנות לעצמי הוא מעתה להימנע מכך - להאט.

מעתה אני מאט במתכוון כל תנועה שלי.

אני עושה זאת בכך שאני מנסה לתאם בין נשימה מלאה ואיטית ובין הפעולה. כל פעולה שלי מונעת ומתואמת עם הנשימה המלאה והאיטית שלי. 

גם במעבר מפעולה אחת לפעולה אחרת,  אני מאט ועוצר על מנת לנשום נשימה יוגית עמוקה כזו.

אני משתדל שכל פעולה שלי תעשה ככל הניתן מתוך מודעות.  ללא לחצים או מתח.

מכך למדתי כי לכל תנועה או פעולה יש את משך הזמן הנכון לה ועל מנת לחוות אותה במלואה.

האטת התנועה הוליכה אותי למסר השני של המוטו Take Your Time- להיות בכאן ובעכשיו. 

להפסיק להיסחף בלי דעת אל העבר או העתיד (זיכרונות, דאגות, תוכניות) ולהפנות את הקשב למה שמתרחש ממש עכשיו – בגוף, במחשבה, בסביבה.

לימדתי את עצמי גם לכך שכאשר המודעות הזו לכאן ולעכשיו מופרעת מפעם לפעם,  אני יודע כיצד להביא את מצבי הסחת הדעת האלה שוב למצב של ערנות ממוקדת ושקטה בכאן ובעכשיו.

בכך נוצר גם איזון טוב יותר במעבר בין מצבי פעולה למצבי מנוחה. לא רק מצבי הפעולה מתרחבים, גם מצבי המנוחה מתרחבים  ופועלים עלי כסוג מיוחד של מדיטציה של ערנות נינוחה הממלאת את הנפש והמחשבה בתכנים מרחיבי דעת שמעצימים אותי

למדתי את עצמי להתייחס לזמן לא כמשאב שיש "להעביר" אלא לחוות אותו. זאת מתוך הכרה בכך שהזמן הוא המשאב היקר ביותר שנותר לי. 

זו היא גם הקריאה לא רק "לשרוד את הזמן", אלא לבחור איך למלא אותו במשמעות. לבחור מה אני  עושה, איך אני עושה, ועם מי.   

עולם החוץ, נהפך לי לקליפה חיצונית. העלילה האמיתית מתרחשת בפנים. בעולם התודעה שלי. שם מתחולל  החיפוש אחר משמעות. שם אני נמצא בתוך עצמי, נותן לנשמה שלי לגדול. 

במקום לחפש סיפוק בחומרנות, בבידור או בתהילה אני ממקד את מחשבותיי בנשמה ובטיפוח הפנימי שלה.

למדתי להתייחס לפשטות כערך. אני חדל לרדוף אחר הדברים הגדולים. לומד להעריך יותר את הדברים הקטנים והפשוטים.

לא לקחת כל דבר ברצינות יתר – לא כל רגע חייב להיות הישג או מכוון למשהו גדול. ללגום כוס קפה ריחני, לשוחח עם מישהו, להרגיש את הרוח – זה מספיק.

דרך הדברים הקטנים אני מקנה לעצמי יכולת הסתכלות על הדברים מצדדים רבים יותר. כל ראייתי ותפיסתי את החיים הופכת לעשירה ומקיפה יותר.

אני מגלה כמה זול יכול להיות מחיר האושר. אני נהנה מכל דקה ודקה. מכל פעולה ומכל חוויה.

וכך המסר של   Take Your Time הפך להיות  לא רק הוראה להאט. לא רק הזמנה להנאה, אלא אימון פנימי באיך לחיות חיים נוכחים, מודעים, מחוברים למה שחשוב באמת.

אני מודע לכך שבגילי המתקדם - 88, זמני מוגבל אך זו לא סיבה לרוץ ולמהר. ההפך - להאט ככל האפשר. להתבונן היטב ולחוות את החיים במלואם. 

ושוב אני כותב לך את כל זה לא על מנת להתרברב אלא על מנת לעודד גם אותך לעבור את הטרנספורמציה הזו. 

אם יש בך הנכונות לצאת למסע האישי המרתק הזה אני מציע לך להיעזר ספרון ההדרכה "להזדקן על הגובה" על מנת לרכוש את המיומנויות הדרושות לכך.