VIVA LA EVOLUCTION




האבולוציה של המין האנושי מאז הופעתו של ההומו סאפיינס לפני כ-200 אלף שנים היא תהליך שלא הסתיים. הוא ממשיך להתחולל אלא שהוא מוכתב הרבה פחות משינויים בגנטיקה והרבה יותר משינויים בתרבות. מה גורם לתפנית הזו? לאורך מירב ההיסטוריה האנושית תוחלת החיים של האדם הייתה קצרה ועד תחילת המאה התשע עשר, שבה פיתח צ'ארלס דרווין את תורת האבולוציה שלו, היא לא עלתה על 45 שנה. במציאות כזו אין להתפלא על כך שתורת האבולוציה של דרווין בהתייחסותה לאדם, הייתה בעיקרה ביולוגית. כשהאדם מסיים את התפקיד שלו בהולדה בגידול ובהבטחת קיומו של הדור הבא אין לחייו עוד ערך אבולוציוני. כל מה שמעבר לכך הוא סרך עודף קצר של דעיכה וזקנה. על פי תפיסה זו מהפכת התארכות תוחלת החיים שהתרחשה במאתיים השנים האחרונות יכולה להיתפס כממלאת תפקיד שלילי באבולוציה האנושית. שכן, מימון שנות החיים שמעבר לתקופת הבגרות גוזל את המשאבים הנדרשים להתפתחותו של הדור הצעיר. אך אין זה כך. התפתחות החיים תלויה בניצול האנרגיה המצויה בהם והמרת אותה האנרגיה לצרכים הדרושים להישרדות ולהתפתחות. כשתוחלת החיים הייתה קצרה, האדם השקיע את האנרגיה שלו בילדות בעיקר בגדילה ובתקופת הבגרות בעיקר בהורות ובעבודה. כשתחולת החיים לא עלתה על 45 בזה הסתיים מחזור החיים האנרגטי של האדם. אולם עתה הסביבה האנושית הפכה לסביבה המאפשרת לאדם לחוות את 20 השנים ויותר של תוחלת חיים שלאחר תקופת הבגרות של חייו כתקופת חיים חדשה – תקופת התבונה שבה הוא יכול לקיים סבב חיים פעיל חדש ולהשקיע את האנרגיה האגורה בו להתפתחות אישית וחברתית חדשה שלא הכרנו אותה בעבר. השנים שמעבר לתקופת הבגרות – אותם שנים שבעבר התייחסנו אליהם כשנות הזקנה הלא פרודוקטיביות של החיים, עשויים להתגלות כמי שמאפשרים לנו עתה התפתחות לעבר רמות חדשות של אבולוציה אנושית שיהיו לה השלכות חברתית חדשות לעבר חברה שיהיה טוב יותר לחיות בה. לנו חברי קהילת עת התבונה צריך להיות תפקיד יוזם בקידום השלב הבא באבולוציה האנושית הזו על ידי הפגנת היכולת והפצת המסר של הפיכת העלייה בתוחלת החיים מעול לנכס. מה דעתכם?