אומרים לנו שהקורונה תהיה איתנו עוד הרבה זמן ושאנחנו צריכים ללמוד לחיות יחד אתה.
לחיות איתה זה בסדר, אך אסור שנאפשר לחוויית הקורונה להשתלט על אישיותנו.
וזה מה שמאיים עתה לקרות לנו.
עד כה הקורונה ,או ליתר דיוק הלחימה בה, פעלה עלינו כמעין מחלה אוטואימונית
.
באצטלה של הגנה על ''בריאות הציבור" היא תקפה את כל ההיבטים האחרים של תהליכי החיים החברתיים והאישיים והחלישה אותם.
כחברה, היא פגעה בחוסן החברתי שלנו בסוגיות כמו דמוקרטיה, זכויות אדם וכלכלה.
ברמה האישית היא החלישה את מערכת החוסן האישיותי והתבונתי שלנו.(על כך כתבתי כבר בהרחבה בפוסטים רבים...)
אנחנו בני הגילים המתקדמים נתפסים כפגיעים ביותר לנגיף לסכנות הקורונה והיא הפכה לחלק מאוד מרכזי בסיפור האישי של כל אחד מאיתנו. היא הפעילה רק היבטים מסוימים בתפקוד שלנו, מזערה היבטים אחרים, והשאירה את עיקר ההיבטים הקובעים את החוסן האישי שלנו, בחוץ.
גם עכשיו, כשאנחנו נדרשים לחיות לצד הקורנה, אנחנו מתקשים לחשוב מעבר לסיפור הקורונה והשלכותיה.
אך החיים הם הרבה מעבר לכך ואסור לנו למען איכות ותוחלת חיינו והמשמעות שאנו יכולים להעניק לה, להסתכל עליהם מבעד לחור המנעול של הקורונה.
מה שקובע את כל אלה הוא אישיותנו כשלמות - התפקוד הגופני, השכלי, הרגשי והחברתי שלנו ובעיקר האינטגרציה שאנו מצליחים לקיים ביניהם.
הקורונה גרמה גם לכך שאנחנו מרגישים שאין לנו חופש להשפיע על מה שיקרה לנו ועל מהלך חיינו. ועלינו להחזיר לעצמנו את החופש, האחריות והביטחון הנדרשים לכך.
וכל אלה נותנים משמעות אקטואלית חשובה לפרויקט 'עת התבונה' שנועד לקדם את המודעות, את ההבנה ואת כישורי ההפעלה שלנו את הפוטנציאל האנושי האדיר הגלום בנו בתקופת התבונה של חיינו ולמנוע את ההידרדרות המהירה שלנו לזקנה תלותית.
וזה הוא המוקד של המחזור הקרוב של סדנת ההגשמה של עת התבונה במתכונת החדשה שיפתח ב 2 ביולי.
אם יש לך עניין לשמוע יותר על כך, לחץ כאן והירשם. אני אחזור אליך טלפונית ונשוחח.
