אמרה עממית אומרת כי "הזקנה תוקפת אותנו מאחור" ואני בדרך כלל מאמין באמרות עממיות. יש בהן אמת ותבונה לא מעטה.
לפני מספר שבועות הזקנה ניסתה לתקוף גם אותי מאחור.
אני כבר בן 86 וכל מי שמכיר אותי יודע שאני מזדקן אך לא זקן. אני ממשיך לעבוד וליצור, פעיל, יעיל, מקפיד על אימוני יוגה ופילטיס לפחות ארבע פעמים בשבוע ומרבה ללכת ברגל וכך שומר על החיוניות שלי ומצליח לממש הלכה למעשה את ה Reverse Aging האישי שלי, עליו כתבתי לכם בפוסט הקודם - המסע שלי מ'מחקר הנזירות' ל-Reverse Aging.
אך לאחרונה התחלתי לחוש כאב חד ברגל ימין שהלך וגבר עד שהגעתי למצב שבו נאלצתי להימנע מהליכה, להפסיק את אימוני הכושר שלי ולהרבות בישיבה ומנוחה.
אך ההשפעה של כל זה היא לא הייתה רק פיסית. הרגשתי שאני מתחיל לאבד מהחיוניות, האופטימיות ושמחת החיים שלי ונכנס למצבי רוח דיכאוניים. הרגשתי שהזקנה מתחילה להזדחל ולהשתלט על אישיותי. אני מתחיל להרגיש כזקן, להתנהג כזקן ואף לחשוב כזקן.
איזה באסא...
הבנתי שאני מצוי במשבר אישיותי כולל. הבעיה שלי היא לא רק הכאב ברגל. האתגר הגדול הוא להחזיר את החיוניות והאופטימיות לדחוק את הזקנה שמאיימת להשתלט על אישיותי.
אז מה עושים?.
מתחילים בכך שמטפלים בכאב. הלכתי לאורתופד. הוא שלח אותי לצלם את מקום הכאב ברגל, בחן את הצילום וקבע " אין לך שום דבר רציני. לא שבר ולא נקע". הוא רשם לי מרשם למדרסים ושילח אותי.
ללכת מעתה עם מדרסים זה לא מתאים לאישיות שלי. לכן פניתי לפיזיוטרפיסט. ההבחנה שלו הייתה שונה מזו של האורתופד. "מה שיש לך זה דלקת בשריר שבצד ימין של הרגל הימנית הנקרא 'שריר הפטיש' שממנו יש שני מוליכים האחד לאצבע הקטנה – הזרת והשני לבוהן. אצלך לא רק השריר דלוק אלא גם המוליך לזרת הרגל". הוא לקח מכשיר לייזר והוליך אותו לאורך האזור הכואב בתנועות מהירות כעשר דקות ושאל אותי עם אני חש הקלה. לא חשתי הקלה. "תצטרך לחזור אלי לפחות לעוד כעשרה טיפולים חוזרים עד שבהדרגה יוטב המצב". הרגשתי שגם הפתרון הזה לא מתאים לאישיותי.
אז הלכתי למדקר סיני. דיקור סיני הוא שיטת טיפול שמטרתה לעודד זרימה חופשית של הצ'י (אנרגית הגוף שלנו) והיא ידועה כמי שיכולה להועיל בלא מעט מצבים של בעיות אורתופדיות. כשהמדקר הסיני סיים את האבחון והטיפול הוא הבהיר לי כי בדיקור סיני, האפקטיביות של הטיפול יכולה לקחת זמן. "זה עשוי במקרה שלך לחייב לא מעט טיפולים חוזרים ועליך להיות סובלני". גם ההמלצה הזו לא התאימה לי.
והיה גם חבר שנתן לי עצה חברית - "למה שלא תלך על הפתרון הפשוט. גם לי הייתה דלקת והתרופה Arcoxia פתרה לי את הבעיה בקלות". פניתי לרופא המשפחה על מנת לקבל את אישור ההפניה לתרופה הזו. אך הוא התנגד לכך. "בגיל שלך זה מסוכן לקחת את התרופה הזו ואני אהיה מוכן להפנות אותך אליה רק אם לפני כן תעבור סדרה של בדיקות שישללו סיבות אפשריות אחרות לכאב שלך. מה שאני יכול להמליץ לך עכשיו הוא רק לקחת 'אופטלגין' או כל כדור אחר נגד כאב". ויתרתי גם על האפשרות הזו וגם את האופטלגין לא לקחתי.
ואז פניתי למומחית לפלדנקרייז רפואי. המומחית ביקשה ממני להתהלך לאורך מסדרון חדר הטיפולים ובחנה בהסתכלות את צורת ההליכה שלי. האבחון שלה היה "אתה הרגלת את עצמך ללכת ברגל ימין שלך שלא בצורה הטבעית והנכונה לה. אך מקור הבעיה שלך היא בגב. הגב שלך גמיש אך נוקשה (מתברר שיש דבר כזה – 'גמישות נוקשה') ואם תמשש בידך על צד ימין באזור המקשר בין הישבן ולגב תחוש שגם שם יש לך כאב. מששתי ואכן היא צדקה . בנגיעה במקום הזה חשתי כאב.
מבחינתי לשיטת פלדנקרייז יש שתי יתרונות חשובים על כל שיטות הטיפול האחרות. ראשית, זו היא שיטה המתייחסת לגוף כמערכת סבוכה ולא מתמקדת רק במקום הכאב ושנית, היא יודעת להנחות את המטופל כיצד יוכל לפעול בעצמו על מנת לתקן את עצמו.
היא הדגימה לי כמה תרגילים שיעזרו לי ללמד את עצמי ללכת בצורה הטבעית הנכונה. שמחתי מאוד על האבחון והמידע המערכתי הרב שקבלתי ממנה, ובשילוב עם הידע שרכשתי גם מהרופאים והמטפלים האחרים שעברתי דרכם במסע הזה החלטתי לבצע U Turn תפישתי, מנטלי ותפקודי וליטול על עצמי את האחריות הן לריפוי הכאב והן להחזרת החיוניות והאופטימיות לדחיקת הזקנה שאיימה להשתלט על אישיותי.
כל אחד מהאבחונים שקבלתי - האורטופדי, הפיזיותרפיה, הדיקור הסיני, הפלדנקייז וזה של רופא המשפחה היה מוצדק מנקודת המבט המקצועית של הדיסציפלינה שלו, אך לא מספק מבחינתי. הרגשתי שלהפקיד את הטיפול בבעיה האישית שלי וגורלי בידי רופא או מטפל, ויהיה זה גם הטוב ביותר, זה לא מתאים לי.
'התבונה המעשית' (Practical Wisdom) שלמדתי את עצמי להפעיל ושבהקשר הרפואי היא לא מסתפקת באבחון ובטיפול הרפואי ותמיד חותרת לקיים גם רמה גבוהה יותר של אבחון, טיפול והתמודדות מנקודת המבט האישית הכוללת שלי. להכיל על כל קושי, פגע, או מחלה את התבונה והאנרגיה האישית שהיא מעבר לכל מה שהרפואה והטיפולים הרפואיים יכולים להעניק לנו.
אז התחלתי להתייחס ולטפל בכאב ברגלי בגישה זו. הפעולה הראשונה שעשיתי הייתה להיפתר מכל זוגות הנעלים והסנדלים שלי וקניתי זוג נעלי Barefoot (אלה נעלים עם סוליות דקיקות שאתה צועד בהם בצורה הטבעית כאילו שאתה יחף). לימדתי את עצמי גם כיצד כאשר הכאב תוקף אותי בהליכה, להרגיע את הכאב על ידי תנועות של השבת הגמישות הגופנית הכללית שלי ובאמצעות בשימה יוגית לנשוף חמצן למקום הכאב וכך להרגיע אותו.
וכשהפעלתי את הגישה המערכתית המשולבת הזו יכולתי לחוש כי בהדרגה הכאב הולך ונחלש והחוסן האישיותי שלי חוזר ועימו גם האמונה שלי שאוכל לחזור ולפעול לדחיקת הזקנה שלי ככל הניתן עד לסוף חיי ממש.
ומה איתכם?, איך אתם מכינים את עצמכם להתמודדות עם הזקנה שלכם כשזו תאיים לקפוץ עליכם מאחור?.
האם הקדשתם מחשבה לכך?.