הפילוסוף הדני סרן קירקגו סיכם את לקח החיים שלו באמרה"החיים מתקדמים מההתחלה לסוף ואילו תבונת החיים מתקדמת מהסוף להתחלה והטרגדיה של החיים היא שהם נפגשים מאוחר מדי"
קירקגו חי במאה ה- 19 ובתקופתו אכן זה היה המצב. תוחלת החיים לא עלתה על 45. הוא עצמו מת כשהיה בן 42 ( 1855- 1813 ). אך מאז התרחשהמהפכה בתוחלת החיים.תוחלת החיים היום עולה כבר על 82 והיא ממשיכה לעלות.
עובדה זו מאפשרת לנו כיום לחמוק מאותה טרגדיה שקירקגו דיבר עליה ולחוות את תקופת החיים החדשה – 'תקופת התבונה'כתקופת חיים שבה חיינו נפגשים עם תבונת החיים שלנו. זו היא תמצית חווית החיים שאנחנו יכולים להפיק ממנה.
זה נחוץ עתה לכל אחד מאיתנו אישית על מנת להפוך את השנים שלאחר גיל היציאה לפנסיה, שבעבר התייחסנו אליהם כשנות הזקנה הלא פרודוקטיביים של החיים, לשנים של צמיחה אישית חדשה ולדחות את הזקנה הגריאטרית שלנו עד לסוף החיים ממש.
וזה נחוץ עתה גם לנו כחברה, מאחר ובתבונה זו טמון פוטנציאל של הון אנושי גדול של תבונה אנושית שיכול להפוך את עולמנו למקום שטוב יותר לחיות בו.
