שתי המהפכות האנושיות החשובות ביותר שמתחוללות עתה בחיינו הן מהפכת תקופת התבונה והמהפכה בעולם העבודה. שתיהן נפגשות ועתידות להשפיע עמוקות זו על זו וליצור מציאות חדשה עם אפשרויות חדשות.
מהפכת תקופת החיים החדשה בחיי האדם
אנחנו מכירים שלוש תקופת חיים בחיי האדם. 'תקופת הילדות' בה אנחנו גדלים ומתפתחים על מנת למלא בהצלחה את תקופת החיים השנייה והעיקרית – 'תקופת הבגרות', בה אנחנו ממלאים את עיקר תפקידנו בחיים –עבודה, פרנסה, קריירה, נישואין, הקמת משפחה וגידול הדור הבא ולאחריה אנחנו עוברים ל'תקופת הזקנה' – תקופה קצרה של דעיכה בכל הממדים לקראת מותנו - סרך העודף של החיים.
אולם העלייה הדרמטית בתוחלת החיים, ההתקדמות העצומה ברפואה, המודעות העולה של האדם ליכולתו לשנות את עצמו וסביבתו וצבר של גורמים אחרים, יוצרים תקופת חיים חדשה בחיי האדם – תקופת התבונה. זו היא תקופת חיים שהיא שונה איכותית מתקופת הבגרות שקודמת לה ומתקופת הזקנה שבאה אחריה והיא מאפשרת סבב חדש של חזרה פעילה לעולם העבודה והיצירה עם תובנות חיים חדשות וכישורי חיים חדשים שיכולים להרחיק ולקצר את הזקנה הגריאטרית שלנו לסוף החיים ממש.
המהפכה בעולם העבודה
ההתקדמות המהירה בטכנולוגית האינטליגנציה המלאכותית (AI ) מחוללת מהפכה בעולם העבודה. רוב המקצועות שבהן הטכנולוגיה מסוגלות לבצע את העבודה בצורה טובה יותר, מדויקת יותר ומהירה יותר מאשר האדם ייעלמו או ישתנו. הכוונה היא לא רק לעבודות בעלי אופי שגרתי אלא גם למקצועות הנחשבים כמתוחכמים יותר כגון ראיית חשבון, עריכת דין, עיתונאות ואף תכנות. גם אלה ישתנו ויחייבו כישורים אנושיים שונים מאלה הנדרשים בהם כיום.
הכישורים שכה מעורכים בעולם העבודה הנוכחי יוחלפו בכישורים לרכישה מהירה של תובנות חדשות ליצירה תפיסתית של התמונה השלמה ולחרוג ממנה לעבר תמונת עולם חדשה. אומנם העובדים בכל המקצועות ידרשו ללמידה מהירה והטמעה של השנויים הדיגיטליים והטכנולוגיים המהירים, אך כל אלה יהיו משניים בחשיבותם ביחס ליכולת לפרוץ אל מחוץ להנחות שעל פיהן אנחנו אוספים את המידע ולפתח תפיסות חדשות סביב המצבים והצרכים החדשים העולים בעולם המשתנה במאה ה- 21 במהירויות שלא הכרנו עד כה. זה הוא עולם שבו המידע הוא רב וזמין אך לא תמיד ברור מה עומד מאחוריו ונדרשת היכולת והרחיב את המבט מעבר למידע, לשאול שאלות חדשות ולאתר פתרונות פרקטיים למצבים החדשים (Practical Wisdom).
על מנת לאפשר את יישומם של שינויים בסיסים אלה נדרש גם לאינטליגנציה רגשית גבוהה יותר על מנת לחוש את האחרים (שותפים ויריבים), להבין את נקודת מבטם, לדעת להתייחס אליהם ולכוון אותם לא רק בטיעונים של הגיון לוגי אלא גם דרך הרגש ולחוש על מה חשוב לעמוד ועל מה לוותר.
בעוד שהכישורים שנדרשים בעולם העבודה הישן הם כישורים שאנחנו מצטיינים בהם בצעירותנו, הכישורים שידרשו בעולם העבודה החדש הם כישורים שעולים בנו בעיקר בתקופת התבונה של חיינו.
המחקרים הקוגניטיביים מראים כי הכישורים שבהם אנחנו מצטיינים כשאנו צעירים נחלשים בנו בגילים המאוחרים ומפנים את מקומם לכישורים אחרים שמתחזקים בנו בגילים המתקדמים שהם חשובים יותר לתפקוד האפקטיבי שלנו בהזדקנות, אך עד כמה שהדבר עשוי להישמע כמופרך במבט ראשון, השוואתם לכישורים שידרשו בעולם העבודה החדש מגלה הם שעשויים להתגלות כגלגל התנופה האנושי-תבונתי העיקרי של עולם העבודה העתידי.
את הטיעון הזה אני מבסס על המחקרים הנירולוגים העכשוויים המגלים לנו שפרט למקרים חמורים של דמנציה ואלצהיימר אין עדויות לכך שיש דעיכה בלתי נמנעת בגמישות האלסטית של מוחנו בהזדקנות. אדרבא, גמישות מוחנו יכולה להמשך ואף לגבור עד סמוך למותנו. אכן בהזדקנותנו המוח כבר לא מהיר כמו שהיה בצעירותנו. עם זאת, הגמישות שהוא צובר יכולה לאפשר לנו בגילים אלה לקבל החלטות נבונות יותר ולמצוא פתרונות נכונים יותר לבעיות ולהיות פחות חשופים ומונעים מרגשות שליליים משהיינו בצעירותנו.
מה שמונע מאיתנו לפתח ולנצל את הכישורים האלה הוא שאיננו מפעילים אותם וכפי שמלמדת אותנו האמרה השחוקה אך הנכונה – What you don't use, you lose
והסיבה העיקרית לכך היא הגילנות העצמית – הכלה עצמית של התפיסות המיושנות שהחברה עדיין דבקה בהן לפיהן עם הגיענו לגיל היציאה לגמלאות אנו מתחילים בהכרח את תקופת הזקנה של חיינו. זו גורמת לרובנו לקבל ולהכיל על עצמם את סטיגמת הזקנה ודווקא בתקופת החיים שבה אנחנו צריכים להעצים את התפקוד האישי שלנו בכל התחומים – הקוגניטיבי, הרגשי, החברתי והגופני אנחנו מוציאים גם אותם גם אותם ל"גמלאות". כשאתה מכיל על עצמך את מה החברה מצפה ממך - שתתנהג כזקן, תחשוב כזקן, תרגיש כזקן ותראה כזקן, זו הופכת לציפייה המגשימה את עצמה.
אז מה עושים?.
שינוי הסטיגמות החברתיות על ההזדקנות והזקנה הם תהליך שימשך עוד שנים רבות. יחלפו עוד שנים לא מעטות עד שבהדרגה החברה, המדינה והארגונים העסקיים והציבוריים יכירו בפוטנציאל התרומה האדירה של בני תקופת התבונה כהגורם האנושי העיקרי לקפיצת המדרגה הבאה בהעלאת הפריון במשק והפיכתה של החברה שלנו לחברה שטוב יותר לחיות בה.
ובינתיים חובתנו, כל אחד כלפי עצמו, היא שלא להשלים עם סטיגמת הזקנה, למנוע את הכלת 'הגילנות העצמית' עלינו ולפעול אקטיבית על מנת לחזור למגרש המשחקים של החיים הפעילים בעולם העבודה והיצירה המתהווה כ'המיישמים החברתיים הראשונים'(Early Adaptors) שלו.