בפוסט הקודם טענתי כי אנחנו נמצאים עתה בפתחו של המעבר מ'עידן המידע' לעידן 'התבונה המעשית'. בעקבות הפוסט הזה נשאלתי איך כל זה צריך לפגוש אותנו אישית כבני אדם החשים שהם ניצבים מול עולם סבוך רווי שינויים בסיסים ואי וודאות?. איך כל זה צריך להשפיע על תפיסתנו את חיינו וכיצד עלינו לנהוג בהם?. כיצד נוכל להפוך את 'התובנה המעשית' לחלק בלתי נפרד מאישיותנו?.
מדריך מלא על כך וכיצד תוכלו לפתח את הכישורים האישיים התבוניים שלכם שיאפשרו לכם לנווט אישית בסיבוכיות ואי הוודאות המאפיינת את מציאות החיים במאה ה- 21 ולהתמודד בהצלחה עם האתגרים שהם מציבים בפנינו, תוכלו למצוא בספרי 'פנקס הכיס של השועל'.
כאן אביא רק הסבר תמציתי קצר על כיצד תוכלו להפוך את התבונה הפרקטית לחלק בלתי נפרד מאישיותכם.
את מי שהופך את 'התובנה המעשית' לחלק בלתי נפרד מאישיותו והופך אותה למנוף הפעולה שלו במשברים ונקודות התפנית הנקרים בדרכו, אני מכנה שועל ומבחין בינו ובין מי שתופס את חייו כסדרה של התרחשויות ש"הופלות עליו" ומפרש אותם על פי הידע הכללי המפורסם בכלי התקשורת עליהם ולפעול עליהם על פי המלצות הפעולה שהוא מקבל מלמעלה - מהמנהיגים, מהרבנים, מהמשפיענים ומהמומחים למיניהם, אותו אני מכנה קיפוד.
לעומת הקיפודים, את תפיסת עולמם של השועלים ניתן לתמצת במשפט המיוחס לפלוסוף היווני הרקליטוס "הכל זורם. אי אפשר להיכנס לאותו נהר פעמים. זה לא יהיה אותו נהר ולא אותו אדם". הקיפודים מתייחסים לחייהם כנתונים תמיד בזרימה ובשינוי ובכל הקשר חדש יש צורך להתמודד עם בעיה או נסיבות חדשות בהקשר החדש המתהווה. שכן זה לא יהיה אותו הנהר ולא אותו האדם. לא רק הנהר משתנה, גם אנחנו משתנים. לכן השועלים אינם סומכים על מקורות סמכות חיצוניים שינחו אותם איך לחצות את נהר החיים שלהם. הם רוכשים ומפתחים את כישורי השועליות שבהם מתוך התובנות האישיות שהם רוכשים בנסיון חייהם בתנועה המתמדת בין הקשרים חדשים והצורך למצוא להם פתרונות יחודיים התואמים אותם.
הנטיה לקיפודית מצוייה עמוק בתוכנו. זו היא התשוקה הטבעית למצוא הגיונות -על שיספקו לנו את ההסברים לכל ובכך יחסנו אותנו מפני אי הוודאות העורבת לנו בכל נפתולי החיים. אך בכולנו חבויה גם הנטיה לשועליות. פון גלזרספלד, ממחוללי התאוריה החינוכית הקונסטרוקטיביסטית, תיאר את החשיבה הטבעית שלנו כילדים כחשיבה שועלית. בתצפיות שלו על הלמידה הטבעית של ילדים מצא כי הם רוכשים את התבונה האישית שלהם לא בתהליך פסיבי של קליטת ידע מהגדולים מהם אלא בעיקר בתהליך אינטראקטיבי שבו חווית הגילוי וההתנסות בהקשר חדש להם מציתה את הסקרנות הטבעית שבהם וזו מניעה את ההבניה (Construction) של תהליכי החשיבה, הפעולה והלמידה מהנסיון שלהם ולא כפי שמניחים, מקנים ומרגילים אותם בהם המורים כשהם מגיעים לבית הספר, שם כופים עליהם תוכנית לימודים סדורה של הקניית ידע כללי מובנה אך חסר הקשר.
הגישה הבית ספרית הזו לידע מלווה אותנו ומתעמקת בנו גם לאחר מכן, כבוגרים. אנחנו מוצפים במידע ממקורות רבים ברמות הצפה שלא מותירים בנו מקום לקשב הנדרש להפעלת 'התובנה היישומית' שבנו . וכך מועמקת בנו הקיפודיות ונחלשת בנו את השועליות.
בעוד שלאורך מירב ההיסטוריה האנושית השינויים בחיים התנהלו במסגרת מציאות מוכרת וההתקדמות הייתה בעיקרה מתוך שכלול הידוע, והמציאות הזו נתנה יתרונות להתנהלות הקיפודית, כיום השינויים שאנחנו עוברים הם שינויים שוברי מבנה תפיסתי (Disruptive Changes) ובמציאות כזו היתרון עובר לאישיות השועלית.
במציאות החיים במאה ה- 21 השועליות ממלאת תפקיד חשוב לא רק בהשרדות והניווט האישי שלנו, אלא גם בהשרדות והניווט של החברה בכללותה. למעננו אישית ולמען החברה שבה אנחנו חיים, עלינו לעורר ולטפח את השועליות שבתוכנו, גם אם זו הייתה רדומה בנו שנים רבות.
ומה איתך?.