בלהיטות הגדולה של משרד הבריאות להכניס אותנו לסגר הם שכחו, או לא רצו, ליידע אותנו על ההשלכות הבריאותיות השליליות של הסגר.
הם קבעו שכל אדם מגיל 60 הוא ב'קבוצת הסיכון' ועל כן חשוב שיכנס לסגר. מבחינתם הסגר הוא מציל החיים שלנו.
זו היא הגדרה גורפת שאינה מתחשבת במה שכולנו כבר יודעים – מה שקובע את בריאותו של אדם ויכולתו לעמוד גם מול מגפת הקורונה, בגילים המתקדמים, הוא לא 'הגיל הכרונולוגי', אלא בעיקר 'הגיל התפקודי'. הנחיות משרד הבריאות מוצדקות מאוד לגבי מי שמצוי כבר בתקופת התלות הגריאטרית של חייו, אך הם פחות מוצדקים לגבי אותם בני השישים, השבעים ואף השמונים, שחווים את תקופת התבונה, ואין להם מחלות רקע חמורות.
לגביהם, כלומר לגבינו, נזקי הסגר עשויים להיות חמורים יותר מאשר תועלתם. ההסגר הממושך דווקא עשוי להתברר כמה שמחליש את היכולת שלנו לעמוד מול הקורונה. יש לכך 3 סיבות עיקריות:
1.שהיה ארוכה בבידוד כשאנו חסרי מעש וחשופים לבליץ התקשורתי של הקורונה, הופכת את החרדות בהם אנחנו נתונים לממושכות ומעוצמות יותר, ולכך יש השפעות שליליות על המערכת החיסונית שלנו.
היא גורמת לפגיעה ביכולת התפקוד של המערכת החיסונית שלנו בשני אופנים, לכאורה הפוכים: מחד, היא מחלישה את המערכת החיסונית ובכך הופכת אותנו לפגיעים יותר לזיהומים, מאידך, לחלופין, היא יכולה לפעול יתר על המידה על מנת להתמודד עם הזיהומים. מה שאולי יסייע להגן עלינו מפני הקורונה, אך תגובת היתר של המערכת החיסונית עלולה לגרום להחמרה והתקפים בקרב אלה מתוכנו עם מחלות אוטואימוניות (בהן המערכת החיסונית תוקפת את הגוף עצמו) כמו טרשת נפוצה, מחלות מעי דלקתיות, דלקת ומפרקים שגרונית. התופעה הזו הקרויה 'סערת ציטוקינים', יכולה ליצור נזק משמעותי לרקמות הגוף ולאיברים,ונוזלים ותאי מערכת החיסון עלולים להצטבר ולחסום את דרכי הנשימה.
2. על מנת למלא את הזמן הריק והשעמום שנכפה עלינו בסגר הביתי, הנטייה הטבעית שלנו היא להתרווח בכורסת הטלוויזיה או לשבת שעות ארוכות מול המחשב. אם תספרו את מספר שעות "הישבנות" שלכם בבידוד, תגלו שהם עולים בצורה ניכרת ומגיעים לשבע, לשמונה, תשע, ואפילו עשר שעות ישיבה ביום. כאשר אנחנו יושבים לפרקי זמן ממושכים, הגוף מתחיל לצמצם פעילות מהרמה המטבולית ועד לפעילויות מורכבות יותר. כאשר לא מזיזים את השרירים שמיועדים לתנועה, זרימת הדם יורדת, חילוף החומרים נחלש והאנזימים שאחראים לפירוק השומנים לא מופעלים וכל זה מעלה את הסוכרים והשומנים שבדם. וככל שזורם פחות דם, כך פחות הורמונים שקשורים להרגשה טובה מגיעים למוח. מה שאומר שגם רמת הדיכאונות עולה ויכולת ההתמודדות שלנו בפני מצבי החרדה יורדת. "הישבנות" הזו גם גורמת לכך שאנחנו נוטים לאכול הרבה יותר ואף להגזים בשתיית אלכוהול, ואלה מגבירים עוד יותר את הרגשת כבדות והתשישות שמחלישה את המוטיבציה שלנו לפעולה.
3. גם הבידוד החברתי שנכפה עלינו, מחליש את המערכת החיסונית שלנו. במחקרים רבים נמצא כי אנשים בגילים המתקדמים המדווחים על בדידות, נמצאו כסובלים מבעיות בלחץ הדם ודלקתיות מוגברת המחלישים את המערכת החיסונית.
בנוסף, הם נמצאים גם בסיכון כפול לפתח דמנציה לעומת אנשים שמדווחים על פעילות חברתית המצליחים לשמור על ערנות מוחית וגופנית טובה יותר גם נוכח מצבי חרדות מתמשכים. שכן, האינטראקציות החברתיות מעוררות את הפלסטיות המוחית שלנו ומרחיבות את מרחבי ההתעניינות שלנו שנוטים להצטמצם בעת חרדה. יש חוקרים הטוענים כי הסיכון לחלות ואף למות מוקדם יותר מבדידות גבוה יותר מרוב גורמי הסיכון האחרים. בעוד זיהום אוויר מגביר את הסיכון למות מוקדם יותר ב-5%, השמנת יתר ב-20%, וצריכת אלכוהול מופרזת ב-30%, הבדידות מקדמת מוות בשיעור בלתי ייאמן של 45%.
כל שלושת הגורמים שמניתי כמעלים את סכנות הבידוד משפיעים זה על זה ויוצרים מעגל התדרדרות שמחזק את עצמו. וככל שהסגר יימשך (בשלב זה, אומרים שיימשך לפחות עד אחרי הפסח), כך השפעתם המסוכנת עלינו תגבר.
על כן חשוב שתחשבו, כל אחד אישית, איך להתגונן בפני ההשפעות השליליות של הבידוד. כיצד תוכלו למנוע שנגיף הקורונה, גם אם עד כה לא נתקפתם בו, לא יתקוף אותכם עתה בבידוד.
זו היא הזדמנות ליישום אישי של הפעלת תבונת 'עת התבונה'. תוכלו לעשות זאת על ידי כך שתעצבו לעצמכם תוכנית פעולה אישית ותפעלו על פיה, שמטרתה לחזק בצורה מודעת ואקטיבית את המערכת החיסונית ואת החיוניות והפרודוקטיביות שלכם.
עצם הכנת תוכנית פעולה אישית כזו לתקופת הבידוד והיישום שלה היא תהליך מטלטל של למידת לקחים אישיים, שיתנו לכם עיסוק ומשמעות חדשה.
תוכנית הפעולה הזו צריכה לכלול סדר יום מלא שימנע את הכניעה לעצלנות, לרפיון ולחוסר האונים. ניתן להשיג זאת על ידי שינוי ההרגלים הבאים:
1. במקום להקטין, הגבירו את הפעילות הגופנית שלכם גם ביחס למה שנהגתם לפני משבר הקורונה. אם לפני כן נהגתם להתאמן במכון כושר שעתה הוא סגור, זה לא צריך למנוע אתכם מכך. הפכו את הבית שלכם למכון הכושר האישי שלכם. הפעילות הגופנית הזו תחזק את גופכם ואת המערכת החיסונית שלכם, תפחית את המתח הנפשי שבו אתם מצויים ותעלה את המורל שלכם.
2. צמצמו את שעות ה"ישבנות" שלכם. וגם בהם, עשו הפסקות. כל כרבע שעה. קומו, התמתחו ועשו כמה תרגילים גופניים במשך דקה או שתיים לפני שאתם מתיישבים שנית.
3. הרגיעו את מוחכם מהמתחים והחרדות באמצעות תרגילי נשימה ארוכה ומודעת. זו היא גם ההזדמנות שלכם להכיר ולהתנסות בטכניקות הרגעה של דמיון מודרך ומדיטציה.
את כל אלה וכיצד עושים אותם (סעיפים 1,2,3) למדתי ותרגלתי אתכם, בוגרי 'סדנת עת התבונה – מתאוריה לפרקטיקה'. אך גם אם אתם לא בוגרי הסדנה, תוכלו למצוא על כך הרבה סרטוני הדרכה ברשת והדרכות און לין, המעוברות בעיקר באמצעות תוכנת ZOOM.
4. צאו מספר פעמים ביום לצעדות או ריצות קצרות מחוץ לבית, ולו גם לביצוע מספר סבבים בטווח המורשה של ה-100 מטר מהבית. שלבו בהם גם חשיפה קצרה לשמש, על מנת לאפשר לגוף שלכם לייצר ויטמין D.
5. העשירו את מגוון פעולות השגרה והתחזוקה בבית. השתדלו לעשות את הכל בעצמכם. כך לדוגמא, היו שפים של עצמכם במקום להתפתות ולהזמין ארוחות מוכנות שיגיעו על ידי שליח. זו הזדמנות גם לעשות ניקיונות ולבצע שינויים ותיקונים בבית שדחיתם זמן רב כי הייתם עסוקים מדי. השתדלו להפוך כל פעולה כזו להזדמנות להפעיל את גופכם, את המחשבה שלכם ואף לעורר את החושים שלכם.
6. בצעו את כל הפעולות תמיד בהילוך אחד פחות מהר ממה שנהגתם לבצע אותם עד כה. אין לכם לאן למהר. השתדלו להעמיק ולשהות בכל הפעולות שאתם עושים. להיות ב'כאן ובעכשיו'.
7. נצלו את החופשה הזו מלחצי היום יום כהזדמנות לדאוג לעצמכם, הירגע , לנוח, ולקרוא ספר טוב שיעורר בכם מחשבות מעמיקות גם על עצמכם. מתי הייתה לכם הזדמנות פשוט לקחת ספר טוב כזה ולשקוע בתוכו ובתוככם? מתי הייתה לכם הזדמנות כזו לתת לעצמכם זמן להרהר בחייכם ובמשמעותם?
8. פנו זמן לפנק את עצמכם בדברים שאתם אוהבים. זה יכול להיות האזנה למוסיקה, נגינה, לימוד נושא חדש, פיתוח תחביב או כל דבר אחר שיכול לשמח אתכם. ובהכללה, ככל הניתן השתדלו להפוך את ימי הקורונה להזדמנות לצמיחה אישית.
9. הימנעו מחשיפה לדברים שמגבירים את הלחץ והחרדה ובעיקר אל תהפכו את עצמכם לאסירי מהדורות החדשות והפרשניות הקורונה הבלתי פוסקות.
דחו גם את כל הדאגות לדברים שאינכם יכולים לשנות עכשיו - הדאגות משום שהוצאתם לחל"ת, בגלל ההפסדים הגדולים שהיו לכם בבורסה, או העסק הדומם שלכם. המצב מעולם אינו כל כך רע כפי שהוא נראה במבט ראשון. הדברים עוד יסתדרו בצורה כזו או אחרת.
מאידך זה הזמן להעלות מחשבות חדשות ולדמיין אפשרויות לשינוי כוון ונסיקה לאחר שתשתחררו מהסגר. 10. הרבו לשוחח עם בני המשפחה, חברים ובמידת הצורך, גם עם אנשי מקצוע כדי לא להיות בבידוד חברתי, כדי לשתף בתחושות, לפרוק מתחים וגם כדי לקבל עצה ותמיכה.
וזו שוב הזדמנות למי שעדיין לא הצטרף ל'קהילת עת התבונה' בפייסבוק, לעשות זאת. שם תוכלו להרחיב ולגוון את מעגלי השיח שלכם ולקבל תמיכה, עצה ומידע ממי שחווים את ימי הבידוד כמוכם.
לכל אחד מאתנו המרגיש עכשיו מבודד מהעולם ו"חנוק" בבית אני מציע להתייחס לכך כהזדמנות, לשפר ולהרחיב את הקשרים החברתיים שלו, גם אם אלה רק באון-ליין. בהמשך, כשהמצב יאפשר זאת, את חלק מהקשרים שתצרו בזמן סגר הקורונה, תוכלו להמיר גם לקשרי פנים אל פנים עמוקים יותר.
כפי שציינתי לגבי הגורמים להחלשת המערכת החיסונית שכל אחד מהם תורם להתדרדרות בגורמים האחרים, כך גם האפקט של הפעלת כל אחד מהמשתנים בתוכנית הפעולה האקטיבית שלכם משפיע על האחרים. כל התקדמות במימוש כל אחד מהם מחזק את יכולתכם לממש את האחרים. ועל כן אני מציע לכם להתייחס אליהם בגישה מערכתית, כשרשרת של דברים בתוכנית התחזקות וחוסן בריאותי ואישי כולל.
וכשהבידוד הזה יגמר, תגלו שהתחזקתם גופנית ורוחנית לקראת ההסתערות החדשה על החיים לאחר הקורונה.